top of page

מרים וולשטטר

ניצחון הרוח האנושית

1.png

כתיבה: גלית הנדלר

צילום: גלית הנדלר

ניטשה אמר פעם: "מי שיש לו 'איזה למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך". כשפגשתי את מרים וולשטטר, ניצולה ששרדה את אושוויץ, תהיתי לעצמי, מאיפה שאבה את הכוחות מדי יום. בשיחתנו הבנתי שסיפורה הוא על ניצחון הרוח האנושית. מרים שרדה את תופת הגיהינום כדי ליצור גן עדן חדש משלה. היא נולדה בשנת 1927 בהונגריה, אחת מתוך 4 אחיות ושני אחים. בפרוץ מלחמת העולם השנייה רוכזו היא ומשפחתה בגטו בהונגריה למשך כחודשיים ומשם נלקחו למחנה באושוויץ. בסלקציה אמה ואחיה הקטן נשלחו למחנה השמדה, ואילו מרים ואחותה הגדולה הועברו למחנה עבודה. גם את אביה איבדה כשנרצח ונקבר בקבר אחים. את התקופה היא זוכרת בצלילות.  "באושוויץ הלכתי חצי שנה עם נעלי עץ מידה 45, כי זה מה שהיה. סגרתי את האצבעות כדי לא ליפול. ישנו 100 בנות על הרצפה באולם. לארוחת בוקר קיבלנו 100 גרם לחם, 50 גרם מרגרינה וכוס מים. לא קיבלנו יותר מזה כלום. כדי להתמודד עם הצמא סחטנו את הטל מהדשא שהיה בחוץ". הרעב במחנה היה כבד והיא מספרת שבאחת הפעמים כשעמדה בתור לקבל מרק, גירשו אותה מהתור. "את כבר קיבלת מרק!", צעקה לה המוזגת וסטרה לה עד כדי כך שנפלה לרצפה. "אני רעבה", לחשה לה בתגובה.  "פעם קיבלתי סטירה כזאת שנפלו לי 4 שיניים. שישה חודשים שרדתי באושוויץ וכל יום היה מתנה שלא קיבלנו מכה מהמקל של מנגלה. באחד הימים לקחו אותנו להתקלח ובתוך הפרוזדור הארוך הייתה דלת פתוחה ובה דלקה אש. זה היה גז והם רצו להרוג אותנו. בסופו של דבר התרחצנו במים וחזרנו למחנה, כי הגרמנים קיבלו מכתב מבית החרושת שבו עבדנו לפיו חסרות להם 200 עובדות למפעל. כך ניצלנו". לשאלתי מאיפה שאבה את הכוחות, היא השיבה שהייתה זו הדאגה לאחותה הגדולה, לה נתנה את האוכל שלה ועליה הגנה בגופה. עוד קיוותה שאחרי המלחמה תחפש את אחיה ואכן כך היה. "ביקשתי מאלוהים שייתן לי כוח כדי למצוא את אחי". בתום המלחמה היא מצאה אותו שוכב במיטת חוליו ובאותו לילה ניפטר. "נדמה לי אחי לא יכול היה להיפרד מהעולם בטרם ראה אותי". עם קום המדינה בשנת 1948 עלתה לארץ עם בעלה לשכונת בן דור בנשר, וכאן בנו את ביתם.  במו ידיה הפכה את גורלה, ומאישה שהתחננה לאוכל במחנה אושוויץ וקיבלה סטירה על שביקשה זאת, היא הפכה לזו שמבשלת ומאכילה באירועים שמחים וגדולים, בזכות חברת קייטרינג שהקימה עם שותפות. "אהבתי את המקצוע שלי, לבשל ולאפות. שיתפתי מתכונים עם כל מי שרצה, כי אהבתי לתת ולשתף", כך מספרת. כיום היא סבתא ל-6 נכדים ו-15 נינים כשהנין ה-16 כבר בדרך. "אני מבקשת שאלוהים ייתן לי כוח ובריאות לראות את הנין שלי. יש לי המון כוחות והמון רצון לחיות". כשהיא הציגה לי את תמונות משפחתה המקשטות את הקירות, היא אמרה לי בחיוך "אני מתרגשת מהחיים שעברתי, לעולם לא אשכח זאת".  ואני? אני לא אשכח אותה.

ReuvenRap7.jpg

מאישה שהתחננה לאוכל במחנה אושוויץ, היא הפכה לזו שמבשלת לאחרים

מרים וולשטטר

creators
Gold logo.png
bottom of page