יפעת פאר
בעקבות המלחמה יפעת יזמה פרויקט הנצחה המתעד את סיפורי הנופלים והנרצחים של השביעי באוקטובר דרך האמהות השכולות.
צילום: יגאל קוממי
"צילמתי עד היום 24 אמהות לצעירים וצעירות שנרצחו בנובה ובכלל, ולחיילים ולחיילות שנפלו בקרב. לצד התמונה הן מספרות אודות הילד שלהן, איך קיבלו את ההודעה שהוא נרצח והסיפור עצמו".
יפעת פאר
"עבורי הצילום הפך לכלי להנצחה" מספרת יפעת פאר (45) תושבת כפר סבא. היא נשואה ואמא לחמישה ילדים בתוכם שני זוגות תאומים. "בגיל 23 נישאתי ורציתי להיות אמא. לקח לנו 5 שנים עד שהבאנו לעולם את התאומים עילי ויהלי ואחרי שנתיים רצינו עוד ילדים ונקלטתי להיריון שוב עם תאומים. כשהתאומים הקטנים - יועד ויובל, היו בני חצי שנה גיליתי שאני בהיריון טבעי עם בת לה קראנו אלה. יצא שתוך כארבע שנים היו לי חמש ילדים. במשך עשור הייתי בבית לטפל בילדים, ויום אחד הבנתי שזה הזמן לצאת לדרך עצמאית. הצילום תמיד היה חלק ממני. הסטודיו הראשון היה בעלית הגג שלי עם סדין כרקע".
אירועי השביעי באוקטובר היו טלטלה עבור יפעת. "חודש וחצי לא תפקדתי. הייתי מרותקת לטלויזיה ולא הצלחתי להירדם. אני לא מכירה מישהו שנרצח או נהרג או נחטף אבל לקחתי את זה מאוד אישית כאמא בעצמי. חזרתי לעבוד אבל הרגשתי לא שלמה עם עצמי כי לא הצלחתי להביא את עצמי לקחת חלק בכל מה שקורה מסביב. יום אחד אחותי לקחה אותי ליום הולדת של חייל שנהרג ושם ראיתי את האמא ועלה לי הרעיון לצלם את האמהות בתמונה ולצידן להנציח את הילד שנהרג מאז השביעי באוקטובר. היא הייתה האמא הראשונה, אבל היא לא רצתה להצטרף. התחלתי לפנות לאמהות נוספות. רק אחת אמרה לי כן, אבל לא התייאשתי והמשכתי לחפש ולאט לאט הן התחילו להגיע אליי. נסעתי בכל הארץ מהצפון ועד הדרום צילמתי עד היום 24 אמהות לצעירים וצעירות שנרצחו בנובה ובכלל, וחיילים וחיילות שנפלו בקרב. לצידן הן מספרות אודות הילד שלהן, איך קיבלו את ההודעה שהוא נרצח והסיפור עצמו".
הסיפורים מטלטלים. "הכאב הוא חזק בעוצמה שאני לא יכולה לתאר, וגם מאוד טרי. זה להיכנס לבית של אבל, של אמהות שכולות ומרגישים את זה בכל מקום בבית ובמשפחה. אני מגיעה אליה ממקום של אמא לאמא, ורק אמא יכולה לבוא ולהבין את הצד השני אף כי לא חוותה זאת. כל אמא שנכנסתי אליה אני כמעט ולא דיברתי, רק הן דיברו, שיתפו, ואני רק בכיתי. הבנתי שאין דבר שאגיד שיכול לנחם אותן או לעודד, כי לא קיים דבר כזה. אבל כן הבטחתי להן שאנציח את הילדים והילדות שלהן, ומשם נולד המיזם הזה, שלא נשכח אותן, שתמיד נספר מי הם היו, וכמה ההפסד כל כך גדול. "כל אחד ואחת הם עולם ומלואו וזה בא לידי ביטוי גם בתמונה וגם במילים של האמהות שאיבדו את היקר להן מכל. הפרויקט יגיע גם לחו"ל כדי שאמהות יוכלו להבין שהטרור מגיע לכל מקום. היום זה פה מחר זה יכול להיות אצלהן".