הייתה אם צעירה מקיבוץ ניר עוז, נשואה לירדן ביבס, ואמם של אריאל וכפיר ביבס ז״ל

שירי סילברמן ביבס ז״ל הייתה אם צעירה מקיבוץ ניר עוז, נשואה לירדן ביבס, ואמם של אריאל וכפיר ביבס ז״ל. בבוקר ה־7 באוקטובר נחטפה מביתה יחד עם שני ילדיה הקטנים (4 ו-9 חודשים), זמן קצר לאחר שאבי המשפחה נלקח בנפרד. באותו יום נרצחו גם הוריה, מרגיט ויוסי סילברמן. בתוך רצף אכזרי של אובדן, עמדה שירי בגבורה בתוך מציאות בלתי נתפסת.
ברגעי החטיפה, תועדה שירי כשהיא מחזיקה את שני ילדיה עטופים בשמיכה, צמודים אל גופה. מול מחבלים חמושים, ברגע שבו כל תחושת ביטחון קרסה, היא בחרה לעשות את הדבר היחיד שיכלה, להיות להם אם מסורה. ברגע שיזכר לדיראון עולם, שירי ניסתה להגן, להרגיע, להעניק רוך ונוכחות אימהית.
התמונה של שירי וילדיה היכתה גלים ברחבי העולם והפכה לאחת התמונות המזוהות ביותר עם המלחמה. היא נחרטה בזיכרון הקולקטיבי כסמל לא רק לאכזריות בלתי נתפסת, אלא גם לאומץ ולגבורה השקטה שנגלו בה.
שירי וילדיה הוחזקו יחד בשבי ונרצחו בידי שוביהם לאחר מספר שבועות. הם הושבו לקבורה לאחר שנה וחמישה חודשים. אין בידינו תיעוד של מילותיה, אך עצם היותה לצד ילדיה עד הרגע האחרון הפכה אותה לסמל של אהבה אימהית שאין לה תנאים.
סיפורם של שירי, אריאל וכפיר עורר הדים עמוקים בעולם כולו. מחאות רבות למען השבתם אימצו את הצבע הכתום, צבע שערם של הילדים, ואת סמל באטמן, הגיבור שאריאל אהב.
זכרה של שירי סילברמן ביבס ז״ל חי כסמל לאימהות, לאנושיות, ולגבורה שאינה נזקקת למילים.