אמא של ניסים כחלון ז״ל

ניסים נולד ב־22 במאי 2003. הוא נפל בגיל עשרים בלבד, בי״ז באדר ב׳ תשפ״ד, 27 במרץ 2024. ניסים גדל בשכונת גבעת אולגה בחדרה ולמד בישיבה התיכונית בני עקיבא בעירו. הוא היה תלמיד שאף להצטיינות, התגבר על כל מכשול שעמד בדרכו, ולא ויתר לעצמו. בעקשנות ובנחישות השיג תעודת בגרות מלאה וציונים גבוהים. כבר אז ראינו את מי שהוא – אדם שלא עוזב באמצע, שעושה דברים עד הסוף. הוא חונך על אהבת ישראל, כיבוד הורים וערכים של נתינה. הכבוד שלו אלינו, ההורים, היה טבעי ושקט. גם כשהיה חוזר מהצבא, עייף ובמדים, היה ניגש ישר לעזור בבית – שוטף, מסדר, מתכונן לשבת. לפני כל חזרה לצבא היה נוסע לבקר את שתי הסבתות, בנתניה ובחדרה, כדי להיפרד לשלום. זה היה ניסים. עוד בבית הספר היה עוזר לחלשים, לאלה שקשה להם. הוא שימש מעין אח גדול לחבר, כיוון אותו בלימודים, דאג שיצליח בבגרויות, והיה עבורו דמות של אב. ניסים ראה אנשים. באמת.
כבר במהלך לימודיו בישיבה חלם על שירות משמעותי. שנה לפני הגיוס אמר לרב שהוא מכוון ליחידות קרביות, שהוא ילחם ויתרום למען הגנת המדינה. בדצמבר 2021 התגייס לצה״ל ושירת כלוחם בחטיבת גבעתי, גדוד רותם. הוא היה לוחם מוערך, מקצועי ונחוש. היה לו תפקיד פיקודי, אך הוא ביקש להישאר סמל – לא רצה להיות “רע” עם החיילים. היה לו חשוב להנהיג מתוך דוגמה, רגישות ואחריות.
במהלך הלחימה כינו אותו חבריו “פייטר שדואג לכולם” ו“גיבור ישראל”. גם כשנלחם בקרבות קשים ואיבד חברים קרובים, מעולם לא נפל ברוחו. הוא החזיק את הגדוד, הרים את המורל, ולא ויתר לעצמו ולא לאחרים. הוא היה כמו אבא של כולם – זה שמדבר, מקשיב, דואג, ושעליו סומכים.
בשבעה באוקטובר לחם עם יחידתו החל מהבוקר, נטל חלק בקרבות בשדרות ובכפר עזה, והציל אזרחים רבים. בהמשך נכנסה היחידה ללחימה ברצועת עזה. באמצע חודש מרץ 2024 הגיע לגיחה קצרה הביתה, סיפר על הקרבות ואמר שהמלחמה עוד לא הסתיימה. ביום נפילתו היה אמור לצאת לחופשה מיוחדת, אך בחר להחליף חבר. במהלך פעילות בשכונת אל־אמאל בחאן יונס הוא נורה ונהרג.
ניסים הותיר אחריו שלושה אחים: אוראל, מעיין ויוסף חיים, משפחה אוהבת ולב שבור.
האמונה מחזיקה אותי. אני מרגישה את ניסים איתי. בסוף שנת האבל הראשונה הכנסנו ספר תורה לזכרו – יוזמה שאנשים נרתמו אליה כבר במהלך השבעה. ילדיי פועלים בבתי הספר, יש עמוד אינסטגרם לזכרו, ודף עם זמני כניסת שבת ותמונתו.
ניסים אהב את הזולת. הוא לא היה יכול לראות מישהו שלא טוב לו. תמיד שם אחרים לפני עצמו.
הוא היה אדם צנוע, שקט, בעל עיניים טובות ולב רחב. והלב הזה – ממשיך לפעום דרכנו. אנו משתפים בסיפורו באינסטגרם בעמוד remember_nisim_cahlon וגם בעמוד remember_nisim.cahlon.