אמא של ירדן זכאי ז"ל

לפני שלושים שנה הגענו לחדרה, ושלושת ילדינו נולדו וגדלו כאן, בשכונת בית אליעזר. ירדן, הצעיר מבין שלושה אחים, נולד ב־10 במרץ 2003. היו לו שני אחים גדולים, בר ושקד, והקשר ביניהם היה עמוק ומיוחד. שלושתם חלקו אהבה גדולה לים – מרחב שהיה עבור ירדן בית, שקט וחופש.
ירדן גדל והתחנך בחדרה על ערכים של אהבת הארץ, כבוד האדם וקבלת השונה. הוא היה ילד של ים: שקט, צנוע, מתבונן, ותמיד מוביל דרך דוגמה אישית. משעות ארוכות בגינה החקלאית בבית הספר, דרך מגרשי הספורט, ועד ההפלגות בסירה ששיפץ יחד עם חבריו – ירדן למד לעשות, לא לדבר ונהג לומר: "תעשה את העבודה בשקט והתוצאות יעשו את הרעש".
הוא התגייס ב־12 באוגוסט 2021 ליחידת אגוז, עבר מסלול מלא ושירת בפלגה מסווגת. בהמשך היה מפקד כיתה, יצא לקורס קצינים, ובמהלך המלחמה – לראשונה – יצאו צוערי בה״ד 1 ללחימה. ירדן מונה לשמש קשר מגד, ובהמשך עבר לגדוד שקד בחטיבת גבעתי, שם שירת כמפקד מחלקה והוביל את לוחמיו בעזה. ירדן והצוות שלו סופחו לצק״ח 401, שפעל כחוד החנית בלחימה.
ב־17 בספטמבר 2024 נכנס הכוח למבנה שהיה במעקב מודיעיני. לאחר שהמחבלים נמלטו, אירע במקום פיצוץ קטלני. באירוע נהרגו הפראמדיקית אגם נעים, הלוחמים דותן שמעון ועמית באכרי, וסגן מפקד הפלוגה דניאל מימון טואף. ירדן והסמל שלו, אריאל קוקואשוילי, נפצעו באורח אנוש. ירדן פונה במסוק ונאבק על חייו חודש וחצי, עד שנפטר ב־1 בנובמבר 2024.
ירדן בלט במנהיגות שקטה וביכולת להוביל מבלי לבקש את מרכז הבמה. הוא הפך למפקד שמחנך דרך דוגמה אישית, מעניק תחושת ביטחון, ושם את חייליו לפני עצמו. הוא נהג לומר: “המקצוע שלי הוא להיות מפקד לוחם”.
היום, ההתמודדות שלי היא בחירה. אני לא בורחת מהכאב, אלא מביטה בו ובוחרת לנצח. עשייה ותנועה הן מקור כוח עבורי. הים, שהיה מרכז חייו של ירדן, הפך גם עבורי למקום של רוגע וחיבור. לזכרו קיימנו פעילויות קהילתיות רבות, יזמנו משט משפחתי גדול, והקמנו פינת הנצחה – קהילה שלמה שנאספה סביב רוחו.
אני אוהבת לזכור את ירדן גם דרך המילים: “אין רואים את הרוח, אבל היא הנוהגת את הספינה.” כך היה ירדן – רוח שקטה, מובילה, ומשאירה אחריה דרך.