אמא של אביחי אמסלם ז"ל

אביחי נולד ב־14 במאי 1993, כ״ד באייר. לפני 24 שנים הגענו לחדרה, ושם הוא גדל, שם בנה את עצמו, ושם השפיע על כל מי שפגש. הוא התגייס במרץ 2014 ושירת ביחידת כפיר. גם במילואים הוא לא חיפש הקלות – להפך. הוא עשה כל מה שיכול כדי לעבור ליחידת הקומנדו שבעוצבת חצי האש, גדוד 7008, חטיבה 551. הוא רצה להיות במקום שבו צריך אותו באמת.
אביחי נפל ב־9 באוקטובר 2023 בשדרות. הוא הגיע לשם עם היחידה. מסוק קרב של חיל האוויר זיהה חוליית מחבלים וירה לעברם. חלק מהמחבלים הצליחו להימלט לשדות, והכוח של אביחי יצא לרדוף אחריהם. המחבלים הסתתרו בתוך בור גדול, וכשהצוות התקרב – הם פתחו עליהם באש. אביחי ושניים מחבריו נהרגו במקום.
אבל אביחי הוא לא רק האופן שבו נפל. הוא קודם כול היה אדם של אנשים. הייתה לו יכולת נדירה לראות מי שקשה לו – מי שלא משתלב, מי שנשאר בצד – והוא תמיד היה שם. לא מתוך רחמים, אלא מתוך לב ענק. אם היה רואה תלמיד או ילד שחסר לו ציוד לבית הספר, הוא היה מוציא כסף מהחסכונות שלו וקונה לו בעצמו. כבר בכיתה י״א הוא התנדב בגן לילדים עם צרכים מיוחדים. בהמשך התנדב ב״קו לחיים״, והתעקש לעזור דווקא למקרים הקשים – חוסים במחלקות סיעודיות, כאלה שאחרים נרתעו מהם. טיולים ומוזיקה היו מרכז החיים שלו. הוא ניגן, שר, ושימח כל מקום שאליו הגיע. אביחי אהב לרקוד בגשם. פשוט ככה. נותן למים להיספג בבגדים, רוקד באושר, וסוחף אחריו את כל מי שסביבו.
הוא היה מתכנת מחונן, עבד באלביט, ולימד את עצמו לפתח תוכנות. תמיד מצא פתרונות יצירתיים, ותמיד בענווה. הוא הקפיד מאוד על כבוד האדם – של כל אדם. לעולם לא היה מבייש מישהו בפומבי, ולא מרים את עצמו על חשבון אחרים. הכול נעשה בצניעות, בשקט.
אביחי היה בעל ואבא לשתי בנות, ביתו השלישית נולדה לאחר מותו. הוא טייל עם משפחתו בשבילי הארץ ובמעיינות. בהמשך עבר עם משפחתו לכפר הנוער “תלפיות”, ושם דאג לשלומן של 12 נערות בסיכון, שראו בו דמות אב שמעולם לא הייתה להן. הדרך של אביחי הייתה נתינה. רגישות. עזרה למי שקשה לו. אהבת העם והמולדת. הוא נהג לומר: “כשאני עוזר למישהו שקשה לו – לא קשה לי.” כזה היה אביחי.
מאז נפל, משפחתו פועלת כדי להנציח את זכרו ואת דרכו. בלוד הוקמה גינה קהילתית עם פינת הנצחה על שמו, שמטופלת באהבה על ידי חברי מועדון הקשישים הסמוך. הספר "רוקד בגשם" המספר על ילדותו ובגרותו יצא בעזרת מיזם שנקרא סיפורי חיים של סופרים ומאיירים מתנדבים. חברת עלית הוציאה מהדורה מיוחדת של שוקולד פרה על שמו. באלביט מערכות יצרו ערכה של כרטיסיות בקופסת עץ, עם מילים שכתבו עובדים שהכירו אותו. ובמיזם נוסף, “סיפורי אביחי”, חבריו למדרשה התנדבו לכתוב את סיפור חייו מילדות ועד בגרות כל זה לא מחזיר אותו. אבל זה משאיר את הדרך שלו חיה.
בית הכנסת במתחם תחכמוני נקרא מרכז רוחני ע"ש אביחי אמסלם. האולם שם נקרא היכל אביחי.
מצפה במושב יפית בבקעת הירדן ״ מצפה אביחי״.
ספרים של פרשת שבוע שמוקדשים לנופלים וביניהם אביחי ז"ל.