אבא של ליאור עטון ז"ל הי"ד

ליאור נולדה ב־30 באוקטובר 2008. היא נרצחה כשהיא צעירה מאוד, אבל מה שהספיקה בשנים האלה – יש אנשים שלא מספיקים בחמישים שנה. בכל מקום שאליו הגיעה, נכנס אור. אור גדול.
אני נוהג לקרוא לה “ילדת מתנה”. ליאור הייתה ילדה עם ביטחון פנימי יוצא דופן, חכמה מאוד, רגישה ועמוקה. היא כתבה שירים, תופפה, שיחקה כדורסל, והייתה ילדה אחראית עם לב רחב. היא אהבה אנשים, והקשרים הבין־אישיים היו מרכז החיים שלה. היא ידעה לראות את מי שמולה באמת.
ליאור הגיעה אלינו כילדה מאומצת בגיל שנה, ואיתה הגיע האור. היא גדלה בשכונת נווה חיים, למדה בבית הספר ניצנים, שם בלטה מאוד ביכולת ההבעה והבנת הנקרא, והופיעה לא פעם בטקסים. משם המשיכה לתיכון עמל.
היא הייתה פעילה בתנועת הנוער מכבי צעיר – התחילה כחניכה, ובהמשך שימשה כמדריכה ואחראית על התחום הטכני.
ליאור לא גויסה לצה״ל, ובגיל 18 בחרה לצאת ללימודים. היא התחילה בלימודי משפטים במכללת נתניה, אך הבינה שזה לא מקומה, ועברה ללימודי מינהל עסקים – אותם סיימה בהצלחה. אבל הלימודים, במיוחד בתקופת הזום, לא הספיקו לה. ליאור קמלה בלי אנשים.
אחת האהבות הגדולות שלה הייתה בעלי חיים, וכלבים במיוחד. היא גדלה בבית עם חיות מגיל אפס, והחליטה למנף את האהבה הזו לעשייה. היא למדה אילוף כלבים, פסיכולוגיה של כלבים, כלבנות טיפולית, והמשיכה ללימודי NLP.
החלום שלה היה לפתוח חווה טיפולית עם בעלי חיים עבור ילדים עם צרכים מיוחדים. היא ביקשה ממני שנהיה בזה יחד. ליאור עשתה טוב בלי רעש. בתקופה שעבדה בבית חולים, היא ביקשה ממני שוב ושוב לשלוח לה אוכל. רק בדיעבד הבנתי שהיא חילקה אותו לצוות המנקים. ככה היא הייתה – רואה את מי שלא תמיד רואים.
יממה לפני שנרצחה, ליאור הייתה מאושרת במיוחד. היא מצאה בית ספר לטיפול בכלבים באולגה, שהסכים לקבל אותה כתלמידה, כי התאהבו בה. הבית היה מלא אור ושמחה. מתוך האנרגיות האלה היא התכוננה לנסיעה למסיבת הנובה. היה חשוב לה לנסוע, לפגוש אנשים חדשים, לחוות.
בשבעה באוקטובר 2023 ליאור נרצחה. היא נרצחה סמוך לאמבולנס, לאחר שטיל פגע בו וגרם לפיצוץ מיכל החמצן שבתוכו. מאז, שום דבר כבר לא אותו דבר.
הרגעים של אותו יום מלווים אותי בלי הפסקה. ליאור ניסתה להתקשר אליי דקות לפני תשע בבוקר, ואני לא עניתי. אין דבר קשה יותר מלהתקשר לבת שלך ולשמוע תא קולי.
אני חי היום למען ההנצחה של ליאור. בבית שלי מתקיים פעם בשבוע שיעור דת – מאז השבעה ועד היום. אני מגדל את אחיה של ליאור ואת הכלב הטיפולי שלה, לואי. הרכב שלה משמש אותי ביומיום, ואני מקפיד לשמור עליו ולנקות אותו כפי שהיא הייתה עושה – כי גם בזה הייתה ליאור: מסודרת, מדויקת, אכפתית.
ליאור איננה, אבל האור שלה נשאר במעשים, בזיכרונות, באנשים שנגעו בה – והוא ממשיך להאיר.