מברזיל עד קרני שומרון

ד"ר דוד קוזניץ וגולדי אשתו הם זוג ותיק ואהוב בקרני שומרון, שסיפור חייהם שזור מברזיל ועד ללב ההתיישבות ביהודה ושומרון. גולדי נולדה בדצמבר 1958 בריו דה ז'נרו, ודוד נולד בנובמבר 1954 בסאו פאולו. השניים הכירו במחנה קיץ משותף של בני עקיבא, שם היה דוד המדריך שלה. ארבע שנות היכרות, ומתוכן שנה שלמה של קשר במכתבים בלבד, בטרם היו פלאפונים, גיבשו ביניהם קשר עמוק. את המכתבים הם שמרו עד היום.

גולדי עלתה ארצה בגיל שמונה עשרה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן, בעוד דוד נותר בברזיל להשלים את לימודי הרפואה. היה להם ברור שיעלו ארצה, שכן היא רצתה זאת מאוד, אך הוא נדרש לסיים קודם את לימודיו. לאחר שנה חזרה גולדי לברזיל להתחתן, ב 1979 נישאו ועלו יחד ארצה. לימים עשתה גולדי הסבה מפסיכולוגיה להוראת אנגלית, ולימדה שלושים וארבע שנים מתוכם שלושים שנה בישיבה התיכונית., גם כרכזת אנגלית וגם כמורה, ונחשבה למורה מיתולוגית.

דוד עשה את הסטאז' וההתמחות בתל השומר. הזוג התגורר שנה ברמת גן, אחר כך בפתח תקווה, ולאחר מכן בקיבוץ טירת צבי, שם עבד דוד כרופא וגולדי לימדה בבית הספר בשדה אליהו. בקיץ 1988 עברה המשפחה לקרני שומרון, לאחר שאחד הילדים, לאחר שלוש שנים בקיבוץ, ביקש שלא לחזור למקום עם הרבה מכוניות כמו בעיר. הם חיפשו בישובים רבים, הגיעו לקרני שומרון וידעו מיד שכאן ינסו. שנה גרו בשכירות, התאהבו במקום, וקנו בית.
לזוג ארבעה ילדים: בת, בן, בן, והבן הצעיר יהונתן, המכהן בשנתיים האחרונות כראש המועצה המקומית, גר עם משפחתו בנווה מנחם. גולדי ראתה את התהליך שעבר: הוא הגיע לישוב בגיל שנה וחצי, התחנך בכל המוסדות, במעונות ובבית הספר, וחווה את הישוב מגיל אפס. לזוג נכדים מכל הילדים, שניים מהם כבר נשואים, ובקרוב מצפים לנין שני.

אמה של גולדי, חנה רמרז ז"ל, ניצולת שואה שמעולם לא סיפרה מה עברה, כתבה על חייה ספר באנגלית בשם "המזוודה", וגולדי תרגמה אותו לעברית. היא העניקה עותק לראש הממשלה בנימין נתניהו, לפני מפגש מתוכנן עם ראשי המועצות סביב ביקורו של טראמפ, לאחר שבנה עודד אותה לתת לו זאת, בידיעה שיונתן עתיד לפגוש אותו. נתניהו קרא את הספר וכתב לגולדי מכתב אישי, שתוכנו נגע מאוד למה שהספר עוסק בו, ואותו היא הסגירה במסגרת.
את תפיסת עולמה מסכמת גולדי במשפט אחד: "החיים שלנו הם אוסף של חוויות וזיכרונות... זה מה שנשאר לנו, לא התמונות בפלאפון, אלא מה שבראש ובלב". דוד עצמו פרש לגמלאות רק השנה, לאחר שנים ארוכות כרופא משפחה אהוב על מטופליו בישוב.