כבוד השופט

ישעיהו שנלר נולד בשנת 1951 במוצא, סמוך לירושלים. בעקבות עבודתו של אביו בתחום החינוך נדדה המשפחה בין מקומות שונים, ובתקופת התיכון היה ילד חוץ בקיבוץ. בהמשך התגורר בבני ברק עם אשתו אסתר ז"ל. לפני למעלה מ־40 שנה, חבריהם יוסי דנציגר, גרשון מילצקי ודוד בן ניסן שכנעו אותם להגיע לקרני שומרון.

גם הדרך ליישוב הייתה אופיינית לישעיהו. ביום ועדת הקבלה הוא התעכב שלוש שעות, לאחר שנדרש להגיע לבית המשפט כדי לשחרר ממעצר לקוח שייצג כעורך דין. כשהגיעו לבסוף, במקום להשיב לשאלות הוועדה, הוא וחבריו התחילו לשאול שאלות על היישוב. "הרגשנו שאנחנו מבני ברק מבינים הרבה יותר ממה שהם שואלים", הוא נזכר. בסופו של דבר החליטו לעלות, ובקיץ הגיעו לקרני שומרון עם ילד בן שנה ואסתר בהיריון עם תאומים. הם קיבלו את הקרוואן הגדול האחרון.
לצד בניית הבית והמשפחה, התפתחה דרכו המקצועית. בתקופת לימודיי המשפטים לימד בקיבוץ יבנה גמרא ומחשבת ישראל, ובהמשך פנה למשפטים. הוא כיהן כשופט למעלה מ־20 שנה, תחילה בבית משפט השלום בפתח תקווה ובהמשך בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם שימש בשנותיו האחרונות כסגן נשיא לעניינים אזרחיים. את תפקיד השופט הוא ראה בראש ובראשונה כעבודה עם אנשים: "אם אתה מצליח להביא אנשים להסכמה... לגלות מה האינטרס האמיתי של כל צד ולסייע להם לסיים בסכסוך".

גם אסתר ז"ל הקדישה את חייה לעשייה. היא עבדה כגננת, ובהמשך טיפחה בגן בקדומים ילדים עם קשיים רבים, מתוך אמונה ש"ילד יכול לעשות הכל, גם אם יש קשיים". במשך 14 שנות מחלתה המשיכה לפעול ולעסוק בתחומים נוספים.

למרות מגבלותו הפיזית כנכה פוליו הוא לא נתן לדבר לעצור בעדו. הוא היה ספורטאי פעיל בספורט הנכים כולל ייצוג בחו"ל... לפני כעשר שנים נישא בשנית לרבקה תושבת אלקנא והיא עברה לגור איתו בקרני שומרון והיא פעילה בתחום החברתי.

אך יותר מכול הוא מתגעגע לימים הראשונים בקרני שומרון. "הייתה חדוות יצירה, בנייה משותפת וגיבוש חברתי אדיר". סמוך לעלייתו לקרני שומרון הוא נבחר לכהן כיושב ראש המזכירות ובהמשך כנציג הישוב במועצה האזורית. אז ההנהלה הייתה בהתנדבות, והתושבים היו שותפים כמעט בכל דבר. היום, כשהיישוב גדל, הוא מרגיש ש"היחד" נחלש.

המסר שלו לדור הצעיר ברור: "המועצה משתדלת להיענות לצרכים אולם אין די בכך וגם על הפרט לתרום מיכולותיו בשביל הקהילה והתפתחות הישוב".