״התאהבתי במקום״

״סבתא, את גדולה יותר מהמדינה״ אומר נכדה של יפה דואק. יפה נולדה בשנת 1942 בביתה בנתניה, שם העבירה את שנות ילדותה. אביה, ניסים דואק הכהן ז״ל, עלה מחלב שבסוריה בשנת 1929 למושבה נתניה, ונמנה עם מייסדיה. ניסים היה פעיל במבצעי ההעפלה בחופי נתניה, בקליטת העלייה, ולימים התנדב גם במשמר האזרחי. על פועלו הרב זכה בתואר 'יקיר העיר נתניה' בשנת 1989. אימה, שושנה דואק ז"ל לבית כהן ארזי, ילידת חיפה. אבא של אימה נהרג במלחמת השחרור. "אימי גידלה 5 ילדים, וניהלה את ביתה בצורה מושלמת בתקופת הצנע ובשנים הקשות לפני הקמת המדינה ולאחר מכן". יפה זוכרת את הרגע המרגש שבו נצמדו לרדיו, האזינו להצבעה באו״ם ושמעו את בן גוריון מכריז על ״הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל״. רגע הכרזת העצמאות היה מרגש עבורה ובמיוחד עבור הוריה, שהיו פעילים בארגון האצ"ל ובתקופת השלטון הבריטי אף הוחבא נשק בחצר ביתם. "כולם יצאו לרחוב והחלו לרקוד ולשיר", היא נזכרת.

בשנת 1975 הצטרפה יפה להנהלת התזמורת הסימפונית נתניה, וניהלה אותה עד שנסגרה בשנת 1990. באותה תקופה, בשנת 1984 הקימה את תזמורת הנוער בנתניה, שלימים הייתה בין שלושת תזמורות הנוער המובילות בארץ. בשנת 1977 הצטרפו יפה ומשפחתה לגרעין הראשוני שהקים את היישוב 'שבי שומרון'. אהבת הארץ ויישובה היו ערכים שעליהם גדלה ואותם העבירה לשלושת ילדיה, שעד היום זוכרים את העלייה לקרקע של שבי שומרון. "התחלנו שם מכלום, הילדים היו קטנים", היא מספרת. "את ילדיי לימדתי: לעולם אל יאמר האדם צר לי המקום. בהתחלה גרנו באוהלים, לאחר חצי שנה עברנו לקרוואנים, ובהמשך לבתים תרמיים. זכיתי שבני הבכור היה הראשון לחגוג בר מצווה ביישוב". בשנת 1979 חזרה לנתניה עם משפחתה. בשנים 1993–1996 עבדה בעיתון העסקים גלובס.

אל צורן הגיעה ב־1988 בעקבות בתה. ״התאהבתי במקום, בחופש ובמרחבים. החום הקהילתי הזכיר לי את שנות ילדותי בנתניה״. ואכן זמן קצר לאחר הגעתה החלה בפעילות קהילתית בוועדת הרווחה ובוועדת איכות הסביבה, ויזמה את הקמת הספרייה הקהילתית בצורן. בשנת 2006 הוקמה עמותת ידיד לחינוך בארץ, מיזם משותף עם משרד החינוך המגייס ומכשיר מתנדבים לפעול בבתי הספר בתחומים הלימודיים והרגשיים. מיזם זה כלל שתי מטרות: רווחת הגמלאי וסיוע לבתי הספר בכוח אדם איכותי. יפה הייתה בין שבע הרכזות הראשונות בארץ, וריכזה את כלל הפעילות במרחב השרון. לא פחות מ־97 מתנדבים פעלו בכל בתי הספר. מיזם חשוב זה הובילה יפה במשך 16 שנים.

"הדבר המשמעותי ביותר עבורי הוא להיות אימא", היא מסכמת, "אני אימא גאה לשלושת ילדיי: דודי, שושי ואודי. יש לי 9 נכדים, נין, ובעזרת השם היד עוד נטויה". יפה אוהבת ומכבדת אנשים, ממשיכה בפעילותה הקהילתית, ובעיקר אוהבת את החיים.