שועט קדימה

״קדימה עבורי היא בית״, אומר אשר יומטוביאן. ״השורשים שלי נטועים פה עמוק ואני פה כדי להישאר. אני מסתכל אחורה על הילד שגדל בצריף בלי חשמל עד גיל שמונה, ואני גאה מאוד במה שהשגתי״.

יומטוביאן נולד בשנת 1951. בהיותו בן שנה עלתה משפחתו מהעיר אספהאן שבפרס למעברת העולים בקדימה. תחילה התגוררו בני המשפחה בבית הכנסת ביישוב ולאחר מכן עברו לצריף, שם גדל עד גיל שמונה.

הוא למד בבית הספר היסודי ״אורים״ ביישוב, ואת לימודיו התיכוניים סיים באורט נתניה. בנובמבר 1968 גויס לצה״ל, בזמן מלחמת ההתשה, ושובץ ביחידת חרמ״ש של חיל השריון. הוא משחזר את רגעי המלחמה שנצרבו בו כנער בן 17 וקצת: ״כל הזמן היו הפגזות וישבנו במוצבים סגורים בלי יכולת לצאת. כשיצאנו לשמור לא ידענו אם צלף מסתכל עלינו ויורה בנו״.

בשנת 1971 השתחרר יומטוביאן משירות סדיר והחל לעבוד בחקלאות כשותף בגידול עופות לפיטום. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס לשירות מילואים. אחיו אלי, הצעיר ממנו בשלוש שנים, היה אז בשירות סדיר.

״גויסתי במוצאי יום כיפור והוצבתי בסיני, בזחל״מ. לאחר יותר משבועיים שבהם לא ירדנו מהזחל״מ ולא הורדנו נעליים, קיבלנו פקודה לשמור על טנק שהושבת ונשאר בשטח ליד סוללת עפר. היינו בצד אחד של הסוללה ואמרו לנו שבצד השני יש בסיס של קומנדו מצרי. זה היה הלילה הראשון שיכולנו לישון מחוץ לזחל״מ. הייתי במשמרת שמירה שנייה בערב, עייף, אחרי כמעט שבועיים ללא שינה. הסתכלתי למטה לכיוון השיחים, ופתאום ראיתי שהם זזים. בהתחלה חשבתי שאני הוזה מעייפות, אבל אז ראיתי שיח מתפצל והבנתי שזה לא שיח. ירדתי מהר למטה ואמרתי לחבר׳ה שהמצרים באים. רצתי חזרה לסוללה ופתחתי באש. המצרים התפזרו ונלחמנו בהם. בבוקר ראינו שיש חמישה הרוגים מצריים״.

יומטוביאן גילה על נפילת אחיו אלי ז״ל במלחמת יום הכיפורים רק לאחר שבני המשפחה קמו מהשבעה. במשך כל אותו זמן הוא שהה בתעלת סואץ, בלי שהוריו ידעו אם הוא בין החיים.
״אחי שירת בסיירת חרוב והם נלחמו בגבול המצרי, בתעלת סואץ״, הוא מספר. ״ביום האחרון של המלחמה, 16 לוחמים שהיו בנגמ״ש היו בטווח הירי של מצרים דרך פתח בתעלה, ו־14 מתוכם נהרגו. המלחמה הסתיימה, אבל היחידה שלי נשארה לשמור על השטח. המ״מ שלי סיפר לי שאחי נהרג ושעליי לנסוע הביתה. הגעתי בדיוק כשהוריי קמו מהשבעה, ולא ידעו מה קורה איתי במהלך כל הזמן הזה״.

לאחר המלחמה חזר לעבוד במשק. ״אלי היה בן 19 בנופלו. עם כל הקושי והאבל, חזרתי לעבוד בחקלאות ובחרתי בחיים״. עד היום הוא עובד בחקלאות ומחזיק לול מודרני ופרדס. במשך 17 שנים כיהן בהתנדבות מלאה כיו״ר סניף קדימה-צורן של האגודה למען החייל ותרם רבות לחיילי וחיילות היישוב. משנת 1990 הוא משמש גם יו״ר אגודת המים בקדימה – גם תפקיד זה נעשה בהתנדבות מלאה.