סיפורה של האחות הראשונה של קדימה

לכל הורה יש סיפור שמתחיל הרבה לפני שהגיעו ילדיו לעולם, אך לא תמיד ידעו הילדים לספר אותו. גם מלכה פריימן לא תמיד ידעה אותו לפרטים. ״הדור השני לא שאל שאלות, כך היה נהוג״ היא מסבירה. אבל היום היא כבר השלימה לא מעט ממנו, והוא איתה באשר תלך.

אימה טובה פריימן נולדה בשנת 1926 בעיר רובנו במזרח פולין, היום אוקראינה. ״אבא של אימא נפטר כשהייתה בת 11. היא הייתה בת הזקונים מבין ארבעה אחים. בתקופת המלחמה היא וסבתי בתיה, ושני אחיה איטה ומשה, ברחו לרוסיה, ב־1941. האחים חלו בטיפוס ולא שרדו״. טובה ואימה הגיעו עד אוזבקיסטן ומצאו מחסה ארעי במקומות שונים בדרך. הן סבלו מתנאים קשים, אך למרות זאת הצליחו לשרוד. באוזבקיסטן השלימה טובה לימודי אחיות.

בתום המלחמה חזרו השתיים לפולין, שם פגשו בני משפחה אשר הסתתרו ביערות במשך שנתיים. ״הן רצו להסתלק מפולין כמה שיותר מוקדם, והגיעו למחנה עקורים באוסטריה,״ מספרת מלכה. ״אימא שלי התחילה לעבוד בהתנדבות בתור אחות, במרפאה במחנה. אבי יונה היה במחנה כפייה בסיביר, ובתמורה לשחרורו מהמחנה התגייס לצבא האדום. הוא נפצע במלחמה מקליע של כדור והגיע למרפאה במחנה העקורים לקבל טיפול. כך הכיר את אימא. הם התחתנו, ונולד אחי הבכור אברהם. אחרי ארבע שנים במחנה אימא רצתה לנסוע לקנדה, שם גר הדוד שלה. אבל אבא היה מאוד ציוני ורצה להגיע לישראל, וכך היה״.

בשנת 1949 עלתה המשפחה באונייה ״מרה ליגורה״. אחרי שלושה ימים במחנה העולים בחיפה התיישבו בקדימה, בעקבות אחות של יונה, שכבר התמקמה ביישוב. ״אבא היה ספר, אבל מהר מאוד מצא עבודה ב׳אילנות׳ – חוות נוי של קק״ל בקדימה, שהביאה זרעי עצים מכל העולם במטרה לאקלם אותם בארץ. תחילה עבד בנטיעה, ובהמשך היה מנהל המשק. אימא עבדה כאחות במרפאה מיד עם הגעתה. היא הייתה האחות הראשונה בקדימה. בתקופת המעברה נסעה יום יום עם הרופא בעגלה וחמור לטפל בתושבי המעברה. לפעמים הייתה צריכה לצאת בלילות, ואבא היה מלווה אותה. עד היום אני פוגשת אנשים שלא שוכחים אותה״. טובה פריימן זכתה להכרה על פועלה כשקיבלה את פרס נמיר ואת תואר יקירת קדימה. אחרי פרישתה שימשה חברת מועצה במשך שתי קדנציות, ותרמה רבות בקליטת העולים מברית המועצות שהגיעו לקדימה. בשנת 2008 נפטרה מסרטן, אחרי חיים פעילים ומלאים שהשאירו חותם באנשים רבים. היא זכתה לראות נינים מבנה אברהם, מהנדס ברפאל, אח של מלכה, לו שלושה ילדים ותשעה נכדים.

מלכה נולדה בשנת 1955 וגדלה בקדימה. ״היינו מעט מאוד ילדים בכפר. עם השכנים שיחקנו ברחוב משחקי ילדות, עד מאוחר. בבית הספר נפגשנו גם עם ילדי השיכונים״. בין ילדי השיכונים היה גם דני, בעלה לעתיד. השניים הכירו בתנועת נוער, ״הוא היה שומר לי מקום באוטובוס בדרך לבית הספר״, היא נזכרת. מאז התיכון הם יחד ולהם שלוש בנות ושישה נכדים.

במשך 35 שנים עסקה בהוראה, ובמסגרת עבודתה בקדימה הייתה ממקימי המוזיאון לתולדות קדימה בבית הספר ״ניצני השרון״. לצורך ההקמה נעזרה באימה לתיעוד סיפורי ותיקים ואיסוף חפצים ישנים. עם הזמן המוזיאון התפתח ועד היום משמש את ילדי בית הספר והציבור הרחב.