מהמעברה להנהגה

יצחק גולברי נולד במעברה בקדימה, להוריו רבקה ויוחנן גולברי, שעלו ארצה מאיראן. הרצון לעלות הפך לממשי עקב אירוע שקרה ביום חול רגיל: ״יום אחד אחותי הגדולה חזרה הביתה ואמרה שהציקו לה בגלל יהדותה. אבא בן לילה קיבל החלטה לעזוב. הוא לא רצה להישאר במקום שאינו יכול להגן על הילדים שלו״. כך עלתה המשפחה ובשנת 1950 הגיעו לבסוף למעברה בקדימה, שם נולד יצחק ב־1951. 


יצחק הוא אחד מעשרה אחים ואחיות. אחת מהן, שרה, חלתה בילדותה ולאחר שנלקחה לבית החולים נודע למשפחה כי נפטרה. לאחר שבני המשפחה קיבלו צו גיוס על שמה עלה חשד שנחטפה. על ילדותו במעברה הוא מספר: ״גרנו בחדר וצריף צמוד, והשירותים היו בחצר. בלילה לא הייתה תאורה, היינו לוקחים קופסאות שימורים ומניחים נר בפנים, וזה היה הפנס שלנו. דודי מים כמובן שלא היו, הייתה פיילה גדולה שחיממנו בה מים בעזרת פרימוס. אני זוכר גם את פנס הרחוב הראשון – נדלק האור, ופתאום אפשר היה לשחק בחוץ עד מאוחר״.

 

לאחר לימודיו בבית הספר הטכני של חיל האוויר התגייס לצה"ל והיה שליש צבאי ביחידת הנ"מ. עד היום ממשיך לשרת במילואים כקצין נפגעים בדרגת רס"ן. אחרי הצבא אבטח משלחות לחו"ל. ״במהלך עבודה זו, אחרי מפגש עם יצחק רבין במטוס, נקשרו דרכנו במשך 18 שנים״, הוא משתף. רבין היה דמות שהעריץ והחשיב לגיבור מלחמת ששת הימים, והמפגש עימו העיר את תשוקתו לעשייה פוליטית. בתחילת שנות השמונים הצטרף למפלגת העבודה, ועם השנים התקדם והפך לראש המועצה קדימה צורן בין השנים 2003–2013. כראש מועצה הוביל את האיחוד בין שני היישובים, הבריא את תקציב המועצה וזכה על כך בפרס הניהול של משרד הפנים. בתקופת כהונתו הוחל בהקמת בית ספר תיכון ביישוב, הוקמה שכונת רמת אמיר ביישוב צורן והחלו עבודות להקמת אזור התעשייה המערבי ביישוב.


יצחק נשוי לעורכת הדין תמי גולברי והם הורים לשלושה ילדים. כיום הוא משמש, בנוסף לעבודתו במועצה, נשיא העמותה הארצית לניתוחי עמוד שדרה. אהבתו לפוליטיקה ולעשייה הציבורית לא דעכה. במסר לדור הצעיר של קדימה צורן הוא מעודד את מי שהתשוקה הזו קיימת גם בו: ״אל תפחדו להיכנס לפוליטיקה, אתם העתיד, והעתיד שלנו בידיים שלכם״.