לזכור את העבר ולהרים עיניים לקראת הבאות

פגישתי עם הרב משה מרדכי טוביאס נערכת בחדר העבודה שלו. ארונות עמוסים ספרי קודש מכסים את קירותיו מהרצפה עד התקרה. הרבנית מספרת שכשהילדים היו קטנים היו בוחנים אותו: מגישים לו ספר בעיניים עצומות ועל פי רוב היה מצליח לזהות איזה ספר מונח בידיו. בכלל, כשמדברים עם הרב אי אפשר שלא לדבר על אשתו, הרבנית פרלה. אבל נתחיל מהתחלה.

הוא נולד בשנת 1942 ברומניה, להוריו שמואל ופרידה. אביו היה רב, והימים נחלקו בין לימודים בבית ספר של גויים ללימודים בבית. במשך שנים המשפחה הייתה מעוכבת עלייה. הם עלו לבסוף ב־1964, ומכיוון שעלה אחרי גיל גיוס עשה צבא במסגרת הישיבה. "באנו למדינת ישראל כי ברחנו מרומניה בגלל המשטר הקומוניסטי. עבורי מדינת ישראל הייתה מדינת מקלט".

פרלה הלכה לאוניברסיטה, למדה בטכניון בעיר יס, רומניה. בארץ עבדה כמורה בקדימה, בבית הספר ״אור תורה״, הייתה עובדת סוציאלית והעבירה פגישות הכנה לנישואים. הוריהם הכירו מלימודים בישיבה בקישנייב, אבל את השידוך עשתה הגיסה. הם נישאו בשנת 1968, ולהם שלושה ילדים, 18 נכדים ו־12 נינים. עם סיום לימודיו בישיבת וישניץ התמנה משה לרב שדה אילן.

"קדימה נוסדה על ידי אנשים מסורתיים. אני הגעתי ליישוב בתקופת התפר כאשר הגרעין המייסד הלך לעולמו והחל להתבסס דור חדש של תושבים. בשנת 1932 נקנו אדמות קדימה. למעשה היה צורך לכבוש את הקרקע מידי משפחות בדויות שישבו על האדמה. כדי להבריח אותם היו זורעים תורמוס מאחר וגמלים לא אוכלים תורמוס, והם נאלצו לעזוב את האזור״. לרב יש אוסף מכתבים מאותה תקופה, שהם חלק מספר הזיכרונות הפרטי שלו.

אחד האירועים המשמעותיים הזכורים לו משנות היותו רב היישוב הוא ממלחמת יום הכיפורים, כשהחללים נקברו בקבורה ארעית. ״רק לאחר המלחמה נאלצו לפתוח מחדש את הפצעים, וקברו אותם בקברי קבע,״ הוא נזכר, ״את חלקם הגדול הכרתי באופן אישי״. כרב היה עליו להיות מעורב בהליך הקבורה.

״אני אוהב את היישוב. החיבור בין קדימה לצורן הוא חיבור מבורך" הוא אומר. הוא היה שותף בתהליך הפיכתו של קדימה-צורן ליישוב שאנחנו מכירים כיום, ועבד לצידם של ארבעת ראשי המועצה. הישג שהוא גאה בו במיוחד הוא שלמרות היותו משתייך לזרם החסידי, הוא מקובל על הציבור כולו בקדימה – חרדי, כיפות שקופות והציבור החילוני. הרב מקפיד לבקר בשבתות בכל פעם בבית כנסת אחר. פעמיים בשנה מגיע גם לצורן ומקפיד להיות מעורב באירועים ממלכתיים ביישוב.

בתור תחביב הוציא את סדרת הספרים ״סופה וסערה״ בשיתוף עם בנו, בהוצאה פרטית. הסדרה עוסקת בנושאים שהסעירו את עולם התורה, והיו כרוכים בוויכוחים אישיים והלכתיים, כמו למשל איך קובעים מתי מתחילה השבת בכל נקודה על פני כדור הארץ על פי "קו התאריך" בגריניץ'.

המסר שלו לדור הצעיר: "לא לשכוח את התקופה הכאובה של השואה. לזכור את העבר ולהרים עיניים לקראת הבאות. אני מקווה שכל ילד יהודי ידע להניח תפילין ולצטט שש מילים: ׳שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד׳״.