חלוצת תרבות

חבצלת בן דוד נולדה בשנת 1953 להורים ילידי תימן, אביה אברהם ז"ל ואימה ורד, שחיה עד היום בקדימה. כשעלו ארצה בשנת 1948 גרו בצריפים, וקדימה הייתה להם כמעברה קטנה. תושבי המקום היו בעיקר ניצולי שואה וקבוצה של עולים מתימן.


הוריה הכירו בקדימה. האב עבד בהסתדרות, והאם עבדה תחילה במפעל הסריגה הראשון שהיה בקדימה, ובהמשך עברה לעבודה בחקלאות וגידלה תותים. "היישוב היה מאוד קטן. השכונה הייתה נחמדה וכשעברנו מהמעברה לבית היינו כבר ארבעה אחים", מספרת חבצלת. היא נזכרת בתנועת הנוער העובד שהתפתחה, ובבית הספר שנקרא בעבר "אורים" ובהמשך הפך לבית ספר על שם יגאל אלון, שבו למדה עד כיתה ח'. כמו הוריה, גם חבצלת התחתנה עם תושב קדימה והקימה בה את משפחתה, "יש לנו שלושה ילדים ושמונה נכדים".

 

את עבודתה במתנ"ס החלה כמדריכת משפחות בתוכנית "אתגר", בשנת 1978. היא הדריכה חמישים משפחות ביישוב. ״המתנ״ס היה אז מאוד קטן ברחוב ויתקין. שם היינו מדריכות משפחות עם ילדים החל מגן רשות ועד גן חובה וכיתה א. שלוש שנים התלמידים האלה קיבלו הדרכה ואימהות קיבלו כלים להתקרב לילדים. זה היה משנה חיים. גם במשכורת נמוכה הרגשתי שליחות מאוד גדולה, אהבתי אותם והם אותי". 

 

בהמשך החליטה חבצלת ללמוד ניהול משחקיות, פתחה משחקיה בקדימה בשני בתי ספר, נעזרה במתנדבים ועסקה בזה למעלה משמונה שנים. היא הייתה חלוצת תרבות בעיר, ועוד בימים שניהלה את המשחקיה שילבה פעילויות תרבות, שעות סיפור והצגות. כך באופן טבעי, כשהיישוב החל לגדול ואיתו המתנ"ס, עברה חבצלת לרכז חוגים. "פתחתי חוגי מוזיקה, ספורט, אומנות והעשרה, ופעלתי בין שני בתי הספר: אור תורה ויגאל אלון. לאחר מכן ניתנה לי הזכות לנהל את היכל התרבות החדש, ע״י הנהלת המתנ״ס". 

 

תחילת דרכו של היכל התרבות הייתה דלה בתקציב, וחבצלת מצידה נלחמה על הרפרטואר האומנותי. ביצירתיות גדולה הביאה הצגות, יצרה "מנוי על גלגלים" בחיבורים ושיתופי פעולה עם תיאטראות ברחבי הארץ כמו הקאמרי, הסדירה את הסעת הקהל לשם, ואף קידמה אירועים והגדילה את הכנסת המקום עד שכבר יכול היה לעמוד ברכישת הצגות. בהמשך יצרה שיתוף פעולה גם עם צורן וקידמה סלי תרבות עם משרד החינוך עבור תלמידי האזור. היום היא מנהלת את קהילת "ותיקים ונהנים" לרווחת התושבים הוותיקים, המונה למעלה מ־500 משתתפים. 


חבצלת, שהחלה כאימא במשרה מלאה לילדיה הקטנים בבית, פסעה דרך קהילתית מדהימה ויצרה בכוחות עצמה עולמות שלמים של חינוך, תרבות והשראה. מתוך משפחתה שלה, דרך המשפחות שהדריכה ועד המשפחה הקהילתית כולה.