בנייתה של קהילה

עבור מאיר פירר ואשתו יעל, לעבור מנתניה, מבית שבו גידלו את שלושת ילדיהם, ליישוב צורן שזה עתה הוקם – זו הגשמת הציונות החדשה. בסיפוריו אפשר להרגיש את אהבתו למקום, שלדבריו ניתן לראות בו ציונות בכל פינה, בכותלי הבתים ובחדרי הלב של אנשיו.
מאיר יליד 1953, נולד וגדל בחיפה. לאחר שירות צבאי בחיל המודיעין הכיר את יעל בחירת לבו, ילידת דרום אפריקה שעלתה לארץ בגיל צעיר. הם הקימו משפחה וגידלו כאמור את שלושת ילדיהם בנתניה. כששמעו על הקמת צורן – ״הכוכב הראשון״ שהוקם מתוך "תוכנית שבעת הכוכבים״ של שר השיכון דאז, אריאל שרון, להקמת שבעה יישובים לאורך הקו הירוק על מנת לעבות את היישוב היהודי – עשו מעשה ועברו ליישוב הטרי. בצורן נולדה בתם הרביעית. ״האווירה בתחילת הדרך הייתה חלוצית,״ הוא מספר. ״נבנתה קהילה חדשה, מלאה התלהבות מעשייה ובנייה של חיי תרבות יש מאין״.
בית הספר ״לב־רן״, שהיה המרכז הפועם של הקהילה החדשה, הביא את מאיר לפעילות ציבורית והוא כיהן בו כיושב ראש ועד ההורים במשך שש שנים. במסגרת זו היה שותף פעיל במאבק לסילוק חוות האנטנות שישבה מול בית הספר, וסיכנה את התלמידים בפרט ואת התושבים בכלל. במשך כל השנים השתתף בטקסי יום הזיכרון ואף הנחה טקסים אלו שנים רבות.
צורן היה יישוב קטן וקהילתי שעם השנים הולך ומתפתח. ״האתגר שלנו היום הוא לא לתת למספר התושבים הגבוה להוריד מתחושת הקהילתיות, על מנת שנוכל לתרום לרווחת התושבים", הוא אומר, ומדגיש שחלוציות של שנות התשעים שונה בתכלית מהחלוציות שלמדנו עליה בספרי ההיסטוריה. היא באה ממקום של למידה מטעויות והצלחות העבר, והוא מקווה שהחלוציות הזו תוביל להמשך פריחה ושגשוג ביישוב.