אהבה לכל החיים

עדינה הייתה חיילת משוחררת כשהתאהבה באברהם ממבט ראשון. כך היא מספרת: ״הגעתי לקדימה להיות מדריכה בנוער העובד. קיבלתי זוג אופניים, וכל שבוע היה לי פנצ׳ר. הבית של מתקן האופניים היה בדיוק מול הבנק, ישבתי בצל העצים וחיכיתי לאופניי המתוקנות. לפתע נפתחה דלת הבנק והעובדים יצאו החוצה. על המדרגות ראיתי עלם חמודות, חייכן, בעל תלתלים שחורים ושפם, לבוש חולצה מכופתרת ושרוולים קצרים מקופלים. הוא פרש את ידיו לרווחה ונשם את האוויר הצח שבחוץ. הוקסמתי ממראהו. בערב ראיתיו שוב ליד הקולנוע של הכפר, שם נפגשו כל חבורות הצעירים. נישאנו, נולדו לנו שלושה ילדים, שבעה נכדים ושישה נינים. היינו נשואים 63 שנה באושר רב״.

משפחתו של אברהם מדיני ממגורשי ספרד אשר נדדו והגיעו לתימן. ראשוני המשפחה עלו לארץ בשנת 1883. סבו היה הסתת הראשון בישראל, וקבלן בניין בעל שם. הוא היה אומן בנשמתו, וטבע את חותמו האומנותי במבנים רבים בארץ. אביו מאיר ואימו שולמית נישאו ב־1935. שולמית הגיעה מחאלב שבסוריה עם הוריה, על גבי חמורים, בעלייה בלתי לגאלית.

אברהם נולד בירושלים בשנת 1936. רוב שנות ילדותו בילה במשחקים ברחובות ירושלים. הוא היה ילד רב כישורים, בנה לעצמו עגלות עץ לגלישה, ניגן בכלים שונים, וידע לשרוק כמו ציפור ולנהל איתן שיחות שלמות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס אביו לבריגדה העברית. לאחר המלחמה, יחד עם קבוצת צעירים מיוצאי השכונות התימניות בירושלים, יצאו הוריו להקים התיישבות חקלאית בגאולים. אברהם, בנם הבכור בן ה־11, עזר בעבודות המשק. ״בדממת הלילות שמעתי יללת תנים, את הצפצוף הבלתי פוסק של בארות המים הערביות ובעיקר את קולות הרכבת שנסעה מטול כרם לירושלים״, סיפר.

במלחמת העצמאות סבל המושב מהתקפות ירי ע"י כנופיות ערביות. ״בימי המלחמה נאלצנו הילדים ללמוד בבית ספר בקדימה. כל בוקר הלכנו ברגל דרך הפרדסים הלוך וחזור. כשהיינו רעבים והדרך הייתה ארוכה, חיפשנו בחצרות קדימה עצי פרי, כמו גויאבות אדומות אצל משפחת אנדוולט, או שזיפים וקלמנטינות אצל משפחת אורלן, או שפשוט אכלנו דומים, עץ פרי דמוי תפוחים קטנים שנקרא ׳השיזף המצוי׳״. באחת ההתקפות הצליחו הכנופיות הערביות לכבוש חצי מהכפר. בית הוריו נבזז עד היסוד, הבגדים שעליהם היו הרכוש היחיד שנותר. בסיום המלחמה עברו לקדימה, קנו מגרש והחלו לבנות את חייהם מחדש.

אברהם התגייס לצנחנים. הוא השתתף בפעולות התגמול, צנח בקרב המיתלה במלחמת סיני וקיבל כנפי צנחן עם רקע אדום. בחופשות מהצבא בקדימה עוררו מדיו סקרנות רבה – כומתה אדומה, כנפי צנחן ונעליים אדומות. עם שחרורו החל לעבוד בבנק, והתגלה כישרונו לחישובים מתמטיים במהירות מפליאה. הוא רכש השכלה וידע מתקדם בכספים וכלכלה, והתקדם מעלה בתפקידים.

״אברהם היה איש חזק באופן בלתי רגיל, ויחד עם זאת היו בו רכות, עדינות וקסם אישי. היו לו שאיפות להגיע להישגים במטרות שהציב לעצמו. כל מעשיו היו בדרכי נועם, באצילות ובחיוך מקסים. כל עצה שלו הייתה שווה זהב, והייתה מעוצבת בחוכמת חיים ושכל ישר. ילדינו ונכדינו תמיד באו לבקש את עצתו, וכולם קשורים אליו בקשר של אהבה והערצה״.

במהלך הצילומים למיזם זה, בתאריך 05/02/2003, אברהם מדיני הלך לעולמו. הוא השאיר אחריו משפחה אוהבת ומלוכדת.