מים זכים הופכים אדמה יבשה לגן פורח

אני מגיע לביתם של שמואל (בודג'ה) ורחל בר כתר הגרים במושב בני דרום. שמואל כבר מחכה לי ואנחנו מתיישבים בסלון. בשפתו הקולחת מספר לי את סיפור חייו.בינואר 1939 הוריו של שמואל, כתריאל והדסה בודזנובסקי, נמלטו עם שני ילדיהם הקטנים, בנימין ושושנה, מגרמניה הנאצית לבלגיה. חנה בתם השלישית נולדה בבלגיה זמן קצר אחרי הגיעם. שנתיים אחר כך, ב-1941 נולד שמואל. בן נוסף, חיים, נולד אך נפטר כעבור חצי שנה.
המשפחה מוצאת את עצמה בבריסל ביחד עם קרובי משפחה נוספים, וחיה בדוחק. ב-1942 בלגיה נכבשת ע"י גרמניה הנאצית. הגסטפו שולט ברחובות. במסגרת מסע ההישרדות הירואי של המשפחה, הילדים נקלטים אצל משפחות נוצריות שמטפלות בהם. הוריו של שמואל מתחבאים בתחילה בעליית גג של הבניין בו גרו ולאחר מכן הם מתחבאים בביתו של כומר. הקשר עם הילדים נותק.
כשבריסל משוחררת על ידי בעלות הברית מתקבצת שוב המשפחה, משקמת את חייה ומנהלת שגרת חיים רגילה עד עלייתה לארץ ב-1949. המשפחה, הורים וארבעה ילדים, עולה במרסיי על האנייה "מנרה" עם ארגז חפצים בידה. הקליטה בארץ והחיים במעברה קשים. בהמשך עוברת המשפחה לשיכון עמידר בנתניה, ובגלל גודלה היא מקבלת שתי דירות צמודות. שמואל לומד בבית הספר היסודי "תחכמוני", ממשיך לתיכון ומסיים שתיים עשרה שנות לימוד, ובמקביל מוצא את מקומו בתנועת הנוער בני עקיבא.
שמואל מגיע לגיל גיוס והוא מצטרף לגרעין הנח"ל המיועד לקיבוץ בני דרום. הוא משרת בנח"ל המוצנח ואת השל"ת האחרון הוא עושה בקיבוץ טירת צבי. חבריו בגרעין הנח"ל קוראים לו בודג'ה, בהטייה ובקיצור לשם משפחתו המקורי. בכינוי זה שהפך למותג מכירים אותו רבים מחבריו.
בטירת צבי מכיר בודג'ה את אשתו רחל שעשתה עלייה מצרפת. שם הם מתחתנים ובונים את ביתם. שם גם נולדה בתם הבכורה צופיה. שמואל נעשה אחראי ההשקיה של טירת צבי, ואת השליחות הזו הוא יסיים כעבור עוד שנים רבות בבני דרום.
ב-1971 שמואל, הנושא עמו את הזיכרונות מהשירות המוקדם בבני דרום, חוזר עם רחל וצופיה לבני דרום שבינתיים הפך מקיבוץ למושב שיתופי. שמואל משתלב ומשתלט מהר על ענף השקיית שדות המושב. שילוב של עובד כפיים לצד עשייה ציבורית, הוא אחד מפרנסי הישוב. בינתיים מתרחבת המשפחה ונולדים תהילה, יחיעם ודוד.
שמואל ביחד עם חברו הטוב, דוד אחיפז ז"ל, הופכים להיות מפעל המים של כל אזור חבל יבנה. דוד הוא האסטרטג ושמואל הוא איש הביצוע. הם מרשתים את כל האזור במערכת של צינורות שתוליך את מי הקולחין המטוהרים של העיר אשדוד לצורך ההשקיה של שדות החבל. כשיגדל המפעל הוא ירחיק עד קיבוץ חפץ חיים במזרח. "היה זה מפעל פורץ דרך בתחום ניצול המים המושבים", אומר שמואל, "בימים שההתפלה של מי הים הייתה עדיין חלום רחוק". שמואל היה שותף מרכזי למהפכת השקיית השדות בחבל יבנה.
בגיל שבעים שמואל פרש מעבודתו, כשהוא מביט לאחור בסיפוק. מאז שמואל משקיע את זמנו בהתנדבויות ביניהן הוא משמש כחבר בוועדת הביקורת של בית העדות בניר גלים, זאת בנוסף להיותו, כבר 20 שנה, חבר הנהלה וגזבר ובעמותה לחבר הוותיק בחבל יבנה. "חשוב לי להמשיך בשליחות הציבורית", הוא אומר, "אני איש של אנשים".
אני נפרד משמואל ורחל. סיפור מופלא, משפחה רחבה ומאושרת ושמואל, החקלאי שבמו ידיו הרווה את רגבי אדמתה של הארץ במים חיים, מים שהצמיחו עשב ועץ והפכו שממה לגן פורח.