יחד כל הדרך

אם תבקשו מאליעזר שפר לספר על עצמו, אל תצפו להתרפקות נוסטלגית על העבר. שכלו החד וזיכרונו הצלול משאירים אותו ערני לנעשה בחבל יבנה, ונדמה שיש לו עבורה חזון ברור לעשור הקרוב לפחות. אם כי מה הוא עשור לעומת מאה ואחת שנות חייו של אליעזר - שורד שואה, חלוץ ויזם, ממייסדי ניר גלים ומזכיר המועצה לשעבר.גם שרה שפר - ורה אקשטיין בעברה, מי שרדה את אושוויץ בגיל שמונה ובנתה את חייה מחדש בניר גלים, מקפידה להודות על הקיים ועל העתיד לבוא. שניהם עלו ארצה מהונגריה - אליעזר במסגרת התארגנות של גרעינים ציוניים, ושרה עם אחותה התאומה לאה גנזל כשהיו בנות אחת עשרה. באושוויץ שרדו שתיהן יחד את ידו האכזרית של מנגלה. בארץ נשלחה שרה לכפר בתיה, ובבגרותה למדה טיפול בתינוקות בירושלים. אליעזר היה חבר בגרעין 'ניר וגל' שהקים את ניר גלים בשלהי שנות החמישים - הגשמת חזון עבור אליעזר וחבריו, שחלמו כבר בהונגריה על מושב שיתופי בישראל.
הזוג נפגש דרך אחותו של אליעזר בירושלים. "הגעתי בתור נערה מעליית הנוער שלא יודעת איך להחזיק בית", מספרת שרה על ההסתגלות בניר גלים, לשם הגיעה בהיותה בת שבע עשרה. "הם כבר היו חברה מגובשת, ומעט יותר מבוגרים ממני. אבל למדתי. למדתי גם מה לא לעשות", היא מוסיפה בחיוך. החתונה התקיימה בתנאים של מושב בהקמה, בצריף חדר האוכל ובלי תחבורה לאורחים. "חברותיי ואחותי נשארו לישון במיטה שזוג נחמד נידב. גם צלם לא היה, ולמחרת נסענו לרחובות להצטלם. קשה לתאר זאת היום".
ב-1954 נבחר אליעזר לתפקיד מרכז המשק בניר גלים. הוא לקח על עצמו את פיתוח החקלאות, גן הירק, הרפת והלול, והיה מעורב במפעל הזיפזיף. בשנת 1956 הוצע לו תפקיד מזכיר המועצה האזורית, והוא נענה מיד לשליחות. "לא הייתה לי הכשרה מוקדמת בתחום, אך לא נרתעתי מהאתגר", הוא מספר. "עסקנו בנושאים קריטיים כמו הקניית עברית לעולים, הזנה בבית הספר, פיקוח סניטרי ורישוי עסקים, ונשאתי גם בנטל הייצוגי".
במהלך כהונתו לקח אליעזר חלק משמעותי בפיתוח העיר אשדוד, שהחלה לצמוח בשטחי המועצה. הוא סייע להם בקליטת עלייה ודאג לצרכים הראשוניים ביותר, מאמבולנס וסניף דואר ועד לבית כנסת. "זכור לי במיוחד אירוע מרגש של הכנסת ספר תורה שהשגנו לעולים החדשים, בערב השבת הראשונה שלהם".
לאחר חמש שנים עזב אליעזר את המועצה וחזר למשק. הוא עסק בענף הבנייה ובהמשך הקים את תחנת הדלק הראשונה באזור אותה גם ניהל. הוא עבד בה עד פרישתו בגיל 95. שרה, לאחר שעבדה עם ילדים ותינוקות במושב, הצטרפה אליו ועבדה עם צוות החשבונאות בתחנה 28 שנים.
אליעזר למד כבר בגיל צעיר לקבל את ההחלטות הנכונות בצמתים קריטיים, ובכך הציל את חייו יותר מפעם אחת. לאורך השנים הוא התגלה כאיש חזון ומעשה, ראה קדימה דברים אשר לאחרים לקח עשרות שנים להבין. במישור הכלכלי הוא יזם והוביל את פיתוח ענף הדלק על מנת לאזן בין ענפי המשק החקלאיים והתעשייתיים, ובמישור החברתי פעל נמרצות על מנת שרווחת החברים לא תישאר מאחור. בנוסף הוא פעל למען הזכויות הכלכליות של מייסדי המשק, והוביל, בין היתר, את שיוך הנכסים לחברים. "ככל שהשנים חולפות, אני מביט לאחור בסיפוק על תרומתי לפיתוח ניר גלים והעיר אשדוד", מעיד אליעזר ברגע של גאווה, ואז שב לעמדתו הצנועה והמעשית. מבחינתו המלאכה לא תמה, והוא מאמין שעתיד האזור תלוי במיפוי ובהסדרה של נציגות היישובים.
מנקודת מבטה של שרה, "כל התקדמות מחממת את הלב". היא חוזרת אל זיכרונות העבר בעדינות, מבקשת לרכך את הכאב ולהפוך אותו לתקווה. "באתי לארץ בלי כלום. בלי הורים, בלי בגדים, בלי שורשים. אפילו את השם לקחו ממני. אבל לא הרגשנו את החוסר כי ידענו להעריך כל דבר קטן", ומוסיפה על אחותה התאומה האהובה לאה ז"ל: "היינו יחד, וזה מה שהחזיק אותנו".
בניר גלים מצאו שרה ואליעזר את ה'יחד' שירפא את פצעי העבר ויאיר את העתיד. כאן הם גידלו את משפחתם האהובה, המחייכת אליהם תמיד מן התמונות שממלאות את סלון ביתם. שלושה ילדים, אחד עשר נכדים ושישה עשר נינים שמסבים להם גאווה יומיומית, ומהווים עדות חיה לניצחון של אליעזר ושרה – ניצחון הרוח, האמונה וטוב הלב.