
ישעיהו דויטש | ניר גלים
חיים חדשים

כתיבה: קרן-אור רוזנבאום
צילום: קרן-אור רוזנבאום
ישעיהו (שעיה) דויטש נולד במרץ 1927 בבודרוגקרסטור, כפר בהונגריה. ילדותו נקטעה באכזריות עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. "אנחנו, הילדים, לא היינו ממש ערים לנעשה. המבוגרים לא נתנו לנו להתערב, ככה שאנחנו לא התעסקנו בזה. ידענו רק שנכנסו הגרמנים, שצריך לענוד את הטלאי הצהוב ושבערב אסור לצאת. לא ידענו מה יקרה הלאה. יום אחד הורדתי את הטלאי לרגע קצר, ומיד נתפסתי. הוכרחתי לרוץ לפני אופניים של חייל הונגרי, מאוים שיימסרו אותי לגרמנים. ניצלתי הודות לאדם טוב שהצליח לשחד אותו. באותם רגעים, לראשונה בחיי, הבנתי באמת את המשמעות של להיות יהודי בזמן ההוא".ב-1944 נשלח עם משפחתו לאושוויץ והופרד מהוריו אותם לא ראה שוב. משם הוא ואחיו צבי הועברו למחנות הריכוז קאופרינג ודכאו, בהם הם חוו תנאים בלתי אנושיים של רעב, מחלות והתעללות. במהלך שהותו במחנה הריכוז קאופרינג הוא הצליח למצוא עבודה במטבח מחנה ה-אס.אס, שם ניקה סירים יחד עם נערים נוספים. בזכות כך הצליח להשיג מעט שאריות מזון ולהביאן לאחיו. בחורף הקשה חלה בטיפוס ושכב כחודשיים במחנה חולים סגור, כשהוא שורד בזכות תפוחי אדמה שהוברחו אליו על ידי אסירות שהכירו אותו. לקראת סיום המלחמה הוצעד בצעדת המוות לכיוון דכאו, כשהוא תשוש וכמעט חסר כוחות. כשהגיעו לאלאך, שישה ק"מ לפני דכאו, הגרמנים נטשו את המחנה, ולמחרת בבוקר הגיעו כוחות בעלות הברית והכריזו על השחרור. לאחר מכן חיפש את קרוביו ומצא את אחיו צבי, ששרד גם הוא. יחד יצאו למסע חזרה להונגריה, ומשם למחנות העקורים בגרמניה.
בשנת 1947 עלה לארץ ישראל באניית המעפילים "תיאודור הרצל". הוא נתפס על ידי הבריטים והוגלה למחנה מעצר בקפריסין. לאחר שחרורו הגיע לארץ ונשלח לשדה אליהו. לאחר זמן קצר, יחד עם קבוצת חברים, חיפש מקום להתיישבות והפך לאחד ממייסדי מושב ניר גלים. "בניר גלים התחברנו לשתי קבוצות – קבוצה אחת מבארות יצחק, ע"ש הכפר בהונגריה שבו התגוררו חלק מהחברים, ולקבוצת חברים מגוש עציון שחיפשו מקום להתיישבות. בנוסף הצטרפו אלינו גם כמה חיילים משוחררים. לאחר דין ודברים עם המוסדות המיישבים והתעקשות של חברי הקבוצה על המקום שנשא חן בעינינו – מדף הכורכר הנשפך לים סמוך לאשדוד – קיבלנו את מבוקשנו והקמנו את 'ניר גלים', מושב שיתופי דתי של הפועל המזרחי. הרעיון והמיקום הם אלו שהכתיבו את ענפי החקלאות העיקריים במקום – חקלאות ודיג. מכאן גם נגזר שם היישוב: ניר – לעבודת האדמה, וגל – לדיג".
לאחר הקמת המדינה גויס דויטש לארגון ההגנה והשתתף בקרבות מלחמת העצמאות, בין היתר בהגנה על הכביש הראשי ליד מקווה ישראל ובעמק בית שאן. בתום הקרבות שב לניר גלים, שם השקיע את מרצו בפיתוח ההתיישבות החקלאית ובהקמת קהילה תומכת. הוא היה ממובילי הקהילה בניר גלים, עסק שנים רבות בחקלאות והיה פעיל בעשייה הציבורית המקומית. "כאשר הגענו לניר גלים, היינו צריכים להתחיל מאפס – לבנות בתים, להכשיר את האדמה לחקלאות, להתמודד עם תנאי החיים הלא פשוטים. אבל הייתה לנו מטרה משותפת ורצון עז לבנות בית חדש אחרי כל מה שעברנו".
דויטש היה בין התומכים בהקמת מוסדות חינוך ותרבות ביישוב, וסייע בקליטת עולים חדשים. הוא ראה בכך שליחות להעביר הלאה את רוח החלוציות וההמשכיות, במיוחד לדורות הבאים. "החיים הוכיחו לי שכוח הרצון והאמונה מאפשרים לאדם לקום מתוך חורבן ולהקים חיים חדשים. אני מאחל לדורות הבאים שידעו להעריך את מה שיש להם, לשמור על המדינה, להיות מאוחדים ולהסתכל קדימה בתקווה. אסור לנו לשכוח את העבר, אבל חשוב לא פחות לבנות עתיד טוב יותר".

"כאשר הגענו לניר גלים, היינו צריכים להתחיל מאפס"