
נחום צימבליסטה | קבוצת יבנה
והגדת לבנך

כתיבה: דינה ספראי
צילום: זהר ברטוב
חייו של נחום צימבליסטה שנולד ב-1939 בעיר לאנס (צפון צרפת) התנהלו מי מנוחות עד גיל שלוש. ואז, בזמן ששהה עם אחותו מרים אצל העוזרת, פלשו הגרמנים לעיר, והוריו נתפסו ע"י הנאצים ונשלחו לאושוויץ. הוא לא זכה לראות אותם שוב.משפחתה הקתולית של העוזרת, שגרה בכפר קטן, העניקה לילדים בית חם במשך שמונה שנים. בני המשפחה ג'וזף ומריה טיזיאק (Tysiak) ושלושת ילדיהם היו חברי המחתרת, ולקחו על עצמם סיכון עצום כשנתנו להם בית. באותם ימים הובטח פרס של עשרת אלפים פרנק למי שיסגיר יהודים שהוסתרו. נחום ומרים למדו בבית הספר תחת זהות בדויה, אך מציליהם דאגו לשמר עבורם חלק מהמנהגים היהודים.
בתום המלחמה חיפשו אותם קרוביהם, וכעבור חמש שנים השניים אותרו והועברו לבית ילדים יהודי בוורסאי, שם שבו לזהותם היהודית והדתית.
כעבור שלוש שנים, בגיל ארבע עשרה, הגיע נחום לארץ. בעזרתם של דב רפל, חבר קבוצת יבנה ופול רויטמן, מייסד ומזכ"ל בני עקיבא בצרפת - מצא נחום את דרכו לקבוצת יבנה. הוא השתלב בחברת הילדים, ומצא בית חם אצל משפחת יונה ועדנה ריין. אחותו, מרים טרופר, השלימה את לימודיה התיכוניים בצרפת, ובתום לימודיה בסמינר בגבעת וושינגטון הצטרפה לקיבוץ שדה אליהו, בו היא חברה עד היום. במהלך ביקור אצל אחותו פגש נחום את כוכבה, ויחד הקימו את ביתם בקבוצת יבנה.
בקבוצת יבנה מילא נחום מגוון תפקידים: משק הילדים, מסגריה, חקלאות, וכעשרים וארבע שנים – במדגריה. במשך שנים רבות, גם לאחר פרישתו, הוא מתקן בנאמנות את האופניים והקלנועיות. רוחו הטובה, כושר הארגון וידי הזהב של נחום, הפכו אותו למותג בקיבוץ. עדות לכך היא העובדה שבתקופות בהן יצא לחופשה, נדרשו חמישה אנשים למלא את מגוון התפקידים שהוא קיבל על עצמו, ומילא בנפש חפצה.
נחום ואחותו מרים שמרו במשך כל השנים על קשר עם משפחתם המאמצת. בתשס"ט (2009) נסעו לעיר הולדתם לטקס הענקת אות חסידי אומות העולם למשפחת Tysiak האצילה. בטקס מרגש בעירייה, מול ארבע מאות איש נרגשים, קיבלו בנות המשפחה (ההורים הלכו לעולמם כמה שנים קודם לכן) את המדליה המכובדת ואת אות לגיון הכבוד, כהוקרה על אומץ ליבם יוצא הדופן של הוריהן.
נחום וכוכבה הקימו משפחה מפוארת הכוללת חמישה ילדים, ומשפחתם התרחבה לשבט שוקק חיים של נכדים ונינים.
נחום משתדל לספר את סיפור חייו בשואה לכל מי שמזמין אותו. "הנחלת השואה היא שליחות ממדרגה ראשונה. כל מי שיכול לשמוע או לספר – חייב לעשות זאת", הוא אומר, ומקיים.

"הנחלת השואה היא שליחות. כל מי שיכול לשמוע או לספר – חייב לעשות זאת"