הקסם של זכריה

זכריה שפיר נולד בשנת 1933 בתימן ועלה לישראל בסוף 1944. עם הגעתו לארץ הוא עבר דרך עתלית במסע אל הלא נודע, אך עם אמונה חזקה בלב ותחושת שליחות לבנות את הבית החדש בארץ ישראל.כמו רבים, חייו בארץ לא היו פשוטים אך מלאי משמעות ואתגרים. הוא הצטרף לתנועת הנוער העובד והלומד, שירת בנח"ל בקיבוץ שדה אליהו ושם הכיר את שושנה, לימים אשתו. בשנת 1956 נישאו ובנו בית בבארות יצחק, שם הביאו לעולם את שתי בנותיהם. בבארות יצחק זכריה ושושנה חוו את תחושת השותפות הקיבוצית, אך בהדרגה הרגישו כי הם זקוקים לשינוי. "בשילוב של כל המשאבים והעבודה המשותפת בקיבוץ אין לך עצמאות אמיתית", הוא מספר.
ב-1963 עברו בני הזוג לבני דרום. הם עברו מקיבוץ למושב שיתופי, שם היה גם מקום ליוזמה אישית. זכריה החל את דרכו כחקלאי, עבד בשדות ובמהרה נהפך לטרקטוריסט. "אהבתי את הקסם של הטרקטור", הוא מספר. "זה שנוסע וחורש בשדות, שרואה איך האדמה משתנה, איך הצמחים צומחים". מאוחר יותר עבר לעבוד במוסך, ושם מצא את הקסם הנוסף שלו: "אהבתי לפרק ולהרכיב מחדש מכוניות. זה לא דומה למה שיש היום, זה משהו אחר".
זכריה ראה את מדינת ישראל נולדת, חווה את כל מלחמות ישראל, וכעת הוא רואה את המדינה צומחת ומתפתחת. גם בני דרום, המושב בו גר, השתנה עם הזמן, גדל והתפתח – אך השורשים והערכים, אותם ערכים של קהילתיות ושותפות, נשארו. "אנחנו אוהבים את האכפתיות אחד מהשני, את העזרה ההדדית שיש פה. אלה דברים שחשובים במידה רבה, ולא רק כסף, כי בשביל כסף לא נשארים ביישוב. ב'חוץ' אפשר יותר לעשות כסף".
זכריה ושושנה גאים במשפחתם המורחבת: שישה ילדים, נכדים וגם נינים. "זכיתי", הוא אומר בחיוך על הבן יניב, שנשאר לגור לידם. הוא מאחל לדור הצעיר: "חיים טובים ושקטים, בלי מלחמות, עם אחדות ושמחה. זכינו להקים מדינה, ועכשיו המשימה של כולנו היא לשמור עליה, יחד".