הנבחרת של גצי

סיפור חייו של נתן גדסי, המכונה גצי, מתחיל בתימן. הוא נולד ב-1933, בן שביעי להוריו. בגיל שנתיים התייתם מאמו, ובגיל שבע - מאביו. בתימן היתומים היו שייכים לצבא האימאם, ואוסלמו. יום אחד הגיע לביתם חייל מטעם האימאם, שמע את האחים לומדים בעברית והתעניין בחומר הנלמד. האחים קלטו כי מדובר ביהודי שהתאסלם ונשלח לבחון את המשפחה לקראת תהליך התאסלמות. בעקבות זאת החליטה המשפחה לברוח לארץ ישראל.במשך שבעה ימים צעדו לעדן. ביום הסתתרו ובלילה הלכו ונתקלו במצבים מסוכנים. בעדן התחזו למוסלמים וגזרו את פאותיהם, אך הבריטים זיהו שהם מתארגנים לעלייה והעבירו אותם למחנה מעצר למשך כשנתיים. שני זיכרונות שנחרתו בו מאז: האחד – משחק כדורגל עם כדור מאולתר מסמרטוטים, והשני – למרות הצרה המשותפת, היו ויכוחים נוקבים איך להגות את האותיות, לפי ההגייה של יהודי צנעה או של יהודי שרעב.
גצי עלה לארץ ב-1944 עם כשלוש מאות יתומים באוניית משא, והם ישנו על מדפים בצפיפות קשה. המתח הגיע לשיאו כשנתקלו בצוללת, שלשמחתם התבררה כבריטית ולא גרמנית.
בהגיעם לעתלית נשלח גצי למוסד עליית הנוער "מאיר שפיה" שבזיכרון יעקב עם אחיו הגדול. הוא לא היה מרוצה, וכשהנרייטה סאלד ביקרה במוסד הוא פנה אליה וביקש לעבור למוסד עליית הנוער בירושלים יחד עם אחיו הצעיר, הקרוב לגילו. הבקשה מולאה במהירות.
כעבור שנתיים עבר למוסד תל רענן, משם לשדה יעקב ומשם הגיע לקבוצת יבנה, לחברת "אחיעזר" שהתאחדה עם גרעין עציון. בצבא שירתו חברי הגרעין בהיאחזות נח"ל "הירדן", וכשחזרו לקיבוץ עבד גצי כחקלאי בשדות יבנה ובאדמות הנגב.
בהמשך הפך למורה לחינוך גופני ודחף להקמת מתקני ספורט בקיבוץ. הוא הוביל את נבחרת הכדורעף להישגים ארציים והיה חבר בהנהלת "אליצור" ואף ניהל את מחלקת הספורט במועצה האזורית. בעיני רבים הוא המורה המיתולוגי לחינוך גופני. זאת ועוד, כרכז הטיולים של בית הספר, הפך לבר סמכא בידיעת ארץ ישראל, למארגן הטיולים והקייטנות, ולקח חלק פעיל בוועדות שונות של הקיבוץ.
גצי נשוי ליעל, ונולדו להם חמישה ילדים. אסון כבד פקד את המשפחה כשבנם ישי נרצח בפיגוע. מתוך הכאב הם מצאו את הכוחות להאיר פנים, ולהעניק אהבה לילדיהם, נכדיהם וניניהם.
כשפרש מההוראה החל לעבוד במפעל השעונים, ולאחר פרישתו נתן דרור לצד האומנותי שלו והיום הוא מעצב תכשיטים וצלם טבע מחונן.
כל חייו קובע גצי עתים לתורה, ומדגיש: "ערך מאוד מרכזי בחיי הוא לתת כבוד לכל אדם באשר הוא!". מסע חייו הוא סיפור של נחישות, של יכולת ללמוד ולהתחדש, ושל אמונה בטוב.