המזל של חנה

חנה אפל נולדה בשנת 1937 בירושלים. אל ניר גלים הגיעה בעקבות מפגש אקראי עם תושב המקום, אשר התרחש כך: באחד הימים ישבה חנה בתחנת האוטובוס בדרכה מירושלים למושב בית מאיר. לידה ישב דוד וייס מניר גלים, שנסע לביקור בת משפחה. הוא פתח בשיחה עם חנה וסיפר על ניר גלים, על החינוך ועל בית הספר בו לומדים ילדי ניר גלים. חנה ובעלה יעקב היו בתקופה זו בחיפוש אחר צורת חיים שונה. עבורם, השיחה עם דוד הגיע בדיוק בזמן הנכון. דוד התרשם מאוד מחנה. מתוך ידיעה שהמושב השיתופי ניר גלים מעוניין לקלוט חברים נוספים, הוא סידר פגישת היכרות לחנה וליעקב עם מזכיר הפנים של המושב. תוך זמן קצר מצאו את עצמם חנה, יעקב, בנם יאיר בן הארבע ובתם חדווה בת השנתיים נקלטים בניר גלים."קבלת הפנים בניר גלים הייתה יוצאת מן הכלל", מספרת חנה, "טעמה המתוק חקוק בלבי עד עצם היום הזה". אנשי המקום קיבלו אותם במאור פנים ונתנו להם מהיום הראשון תחושה שזהו ביתם. היה כאן כל מה שביקשו לעצמם: מסגרת חינוכית טובה לילדים, אנשים טובים, מרפאה, עזרה הדדית, ולא פחות חשוב מכל אלה - ספרייה. היה זה צורך משמעותי עבור חנה, שינקה מהוריה את אהבת הקריאה והספר.
לאחר קליטתם חנה השתלבה בעבודות שונות מטעם סידור העבודה, ביניהן: טיפול בגיל הרך, ניקיון המקווה ובית הכנסת, תורנויות לקראת השמחות השונות שהיו במשק, ובנוסף הייתה חברה בוועדות השונות. גם יעקב השתלב בקלות בענף הרפת. משפחת אפל נקלטה במהירות, רכשה חברים חדשים וטובים והייתה מרוצה מאוד מהחלטתה לעבור לניר גלים.
המשפחה התרחבה ונולדו גם דפנה ויגאל. חנה למדה בניר גלים לבשל ולאפות, ובמהלך השנים גם תפירה והנהלת חשבונות. את הידע שרכשה בתפירה העבירה לחברות המשק הצעירות. שנים רבות עבדה בהנהלת החשבונות של המוסך, אהבה את העבודה ואת האווירה בצוות, ובגיל שבעים ושתיים פרשה לגמלאות.
כשאני שואלת את חנה על מאורע משמעותי עבורה בניר גלים, היא חוזרת ומדגישה: "הקליטה במשק וההשתלבות מהרגע הראשון, הן-הן שהתוו לי את הדרך ואת האהבה למקום. אורח החיים, העזרה ההדדית, המסיבות והשמחות הקהילתיות הם שהעצימו את הביטחון החברתי". שני ילדיה הגדולים של חנה בנו בניר גלים את ביתם, ועוד נמשכת השרשרת ושני נכדיה גם כן גרים כאן בניר גלים.
מרגש לשמוע כיצד בית הוריה בירושלים העתיקה והמסרים של אמה שזורים ומשפיעים על מהלך חייה. הוריה חינכו אותה על ערכי ההשכלה והתבונה, אביה היה אוטודידקט ואמה היא מי שלימדה אותה לקרוא. אני נזכרת במפגשים שהיו לי עם חנה בבית דודתי, בשבתות הרבות שביקרה אותה. חנה אישה אצילית גבוהה, יפה ומרשימה. היא הייתה עבור דודתי אשת סוד, קשובה ומכילה. בי השאירה חנה חותם של אשת נתינה וחסד.
אירוע שריגש את חנה באופן מיוחד בשנה האחרונה הוא מעיל ספר תורה שרקמו נשות המשק, והקדישו אותו לזכרו של נכדה עידו אפל הי"ד שנהרג במלחמת חרבות ברזל.
מסר מחנה: "אני מתמקדת במה שיש. באווירה הטובה והמחבקת, בשיתוף הפעולה בין האנשים, זוהי דוגמה טובה ובסיס מצוין לדור הצעיר". ברמה האישית, חנה מקבלת באהבה ומכילה כל אחד ואחת מבני משפחתה, גם אם בחירותיו והשקפת עולמו שונה משלה. "מזל שהגענו לכאן".