איש את רעהו יעזורו

במושב בן זכאי שבחבל יבנה, בין השדות הירוקים והמשקים הוותיקים, חי ופועל חיים גואטה – דמות מופת של נתינה, מסורת וקהילתיות. "היינו כולנו כמשפחה אחת גדולה", הוא מספר בערגה על ימיו הראשונים בארץ, כאשר עלה לישראל בשנת 1950 מזוארה שבלוב עם הוריו ואחיו. מנמל חיפה הם הועברו למחנה העולים בעתלית, לאחר מכן שהו במעברת יוחנן שבצומת מושבי גדרות, ולבסוף הגיעו למושב בן זכאי והחלו בבניית חייהם החדשים.החיים היו לא קלים, אך מלאי משמעות. "כולם אכלו מצלחת אחת", נזכר חיים, ומתאר כיצד התגוררו יחד בצריף קטן בגודל חדר אחד ששימש גם כחדר שינה וגם כמטבח עבור המשפחה: זוג הורים וששת אחיו. המשפחה, דתית ושומרת מסורת, עסקה בחקלאות – גידול עופות ופרות, כשהיבול שימש הן לצריכה עצמית והן למכירה בשווקים בעיר הסמוכה, אליה הוא הובל בסוס ועגלה. "היינו צריכים לשאוב מים מהבאר עם דליים, כי לא הייתה מערכת אספקת מים מסודרת", הוא נזכר. "הלחם הגיע למושב פעם ביום, ולחמניות? רק בחגים".
בשנת 1974, לאחר שירותו הצבאי בסיני במלחמת יום כיפור, הכיר את אשתו במושב עוזה והשניים נישאו והקימו את ביתם הקבוע במושב. יחד הביאו לעולם שישה ילדים והתברכו בנכדים. במשך כעשרים וחמש שנה שירת חיים בצה"ל כאיש מנהלה בבסיס צריפין, משנת 1967 ועד לפרישתו בשנת 1993.
היום, חיים הוא לא רק חלק בלתי נפרד מהקהילה – הוא מהאנשים שמעבירים את המסורת הלאה. כחבר ועד המושב וכחבר המועצה הדתית של חבל יבנה, הוא היה שותף להקמת בית הכנסת ביישוב ומשמש בו כגבאי. נוסף על כך הוא ממקימי הכולל במושב, שבו לומדים מדי יום עשרים אברכים, ובשעות הערב משמש המקום לשיעורי תורה לכלל התושבים.
אך מעבר לכל אלו, חיים ידוע כאדם שתמיד מושיט יד לעזרה. "איש את רעהו יעזורו", הוא אומר, ומאמין בלב שלם שנתינה היא הדרך הנכונה לחיות. חזונו ברור: "להמשיך ולהתפתח בדת, לתמוך בנוער שימשיך את מסורת ודרך ההורים, ולעזור לכל מי שזקוק. בשם השם נעשה ונצליח".
חיים, דמותך היא השראה של מסורת, מחויבות ונתינה אינסופית. קהילתך מוקירה אותך על פועלך הרב, ומקווה שתמשיך להוות דמות מופת – איש של קהילה, משפחה וערכים. מי ייתן שתמשיך לזרוע אור ולהוביל את הדור הבא בדרכך הייחודית.