מסע של הישרדות ותרומה

לילי עבדה נולדה בישראל בשנת 1952 להוריה אביבה ויחזקאל בסון, שעלו מעיראק בשנת 1951 היישר למעברה בכפר-נחמן, רעננה. בהיותה בת 7 עברה משפחתה לשכונת יד התשעה, המקום שהפך לבית ילדותה. בהיותה בת 12, אביה נפטר. האם ושלושת אחיה עימה. יוסף האח, צביה האחות ודוד בן הזקונים מאוחדים בקשר חם תומך ואוהב. חותם זה עיצב את תכונותיה של לילי שהחלה לעבוד למען פרנסת המשפחה, למרות שבית הספר ראה בה מתאימה ללימודי אחיות בהתאם לסקר שנערך, אך לא היה לה את הכסף לשכר לימוד.
לילי החלה לעבוד בבית חרושת שימורים אצל דודה ונאלצה לאחר תקופה לסיים עבודתה, כי נחתכה בכפות ידיה מהקופסאות, ועברה לתפקד כמלצרית במלון אכדיה בהרצליה פיתוח. ההישרדות הקיומית בעודה ילדה, ונחישותה העזה, הוטמעו בתוכה: לסייע, לתמוך ולתת תוך חינוך אמה למידות וערכים, עם דגש על עזרה לאחר. הנתינה נמצאת במהות העשייה של לילי, שתרמה ותורמת למשפחתה, וכן לקהילה שלה ברוחב לב, בצניעות וענווה.
לילי התחתנה בשנת 1971 עם עזרא. בשנת 1972 נולד בנם הבכור חזי, ולילי התמסרה לתפקידה כאם ולגידול בנותיה סימי, מיכל ורחל. טלטלות החיים שפקדו אותה, עקב פשיטת הרגל של העסק המשגשג שלהם באור יהודה, הגבירו בתוכה את כוח ההישרדות והמשכיות החיים, למרות הקושי הרב.
לילי ועזרא בחרו לעבור לשכונת ילדותה ביד התשעה בהרצליה, שם עזרא נפטר בהיותו בן 54 בלבד חודש לאחר גילוי מחלת סרטן הריאות. "אבי ובעלי נפטרו כאשר היו רק בשליש מחייהם", היא אומרת. לילי נותרה שוב לבד עם קושי עסקי כתוצאה מהאובדן, אך המשיכה בנחישות ואופטימיות כאשר היא מוקפת במשפחתה האוהבת וכל 12 נכדיה. בכולם היא טיפלה במסירות והטמיעה את המסר, "סבתא מבטיחה, סבתא מקיימת. אם לא היום. מחר!". כל נכד קיבל את הספר לזכר בעלה, ׳אם סבא עזרא היה פה׳ בשילוב מילותיה לכל נכד.
חוש האומנות של לילי ניכר מגיל צעיר, בייחוד בסריגה. יצירותיה נובעות מליבה הרחב ואותן היא מעניקה למשפחתה ולקהילה, לה תרמה רבות. התנדבות הסריגה התרחבה גם עבור פגיות בבתי חולים עבור תינוקות: להם מכינה בובות תמנונים, כובעים, גרביים, שמיכות עבור חולי סרטן ולבנות מצוקה ובתקופת הקורונה אף סייעה בחלוקת הצמר לבתים לקבוצת הסורגות. "את הסריגה אני מובילה ויערית כהן, רכזת הגיל השלישי, מקבלת תקציב וקונה את הצמר", היא משתפת. לילי פעילה במתנ"ס יד התשעה כתומכת, מדריכה וקשובה לכל סורגת בקבוצת ׳בנות הזהב׳. מיזם הבובות בהרצליה הוא אחד מביטויי ההתנדבות של לילי וחברותיה מ׳בנות הזהב׳, ״את הרוח החיה מאחורי מיזם הבובות ועושה זאת באופן יוצא מהכלל. "מצווה להיות כמוך. כולנו מלאות התפעלות והערכה מהתנדבותך הברוכה", נכתב לה. בזמן המלחמה, הובילה מיזם בישול במתנ"ס יד התשעה ל-130 תושבים מנתיבות, שנמשך 3 חודשים וכלל ארוחות בוקר, צהריים וערב. תחילתו של הפרויקט דרך לילי ובעלה עזרא ז"ל שהיה טבח ראשי בפרופלוס והמשיכו דרך שלומי, תורם ענק אשר איפשר לפרויקט להתרחב. לילי ניצחה על הלוגיסטיקה במחסן השימורים ועל בישול של מגוון תבשילים מדי יום למפונים. בהמשך, הובילה יצירת קופסאות תבשילים למשך חודשיים לחיילים בודדים מדי שבוע.״פרויקט הבישול נערך יחד עם קבוצת בנות הזהב",היא מרחיבה.
לילי גם פעילה בגינה הקהילתית הבין-דורית המכילה 40 סוגים של סוגי ירקות ותבלינים, שם היא מתנדבת כבר 8 שנים פעמיים בשבוע. למרות שהעבודה כרוכה בקושי פיזי, לילי קורנת ומאושרת בחלקה, בקהילה שהשכילה להרחיב, תוך שמייצרת תרומה רבה לחיזוק ההתנדבות בקרב אזרחים נוספים במגוון פעילויות. כדבריה, "אין דבר העומד בפני הרצון".