מסע חייו של אברהם

"אני מי שאני היום כתוצאה מכך שלא הייתי מפונק ואף פעם לא התלוננתי", כך מסביר לי אברהם קציר, יליד 1933. לאברהם שורשים עמוקים בהרצליה מאחר ודודיו היו בין 7 המתיישבים הראשונים של העיר. אביו של אברהם, הרב יהודה לייב קצ'רגינסקי, היה השוחט והבודק הראשון של העיר, והוא נפטר כשאברהם היה בן 3.
בחג החנוכה, כשהיה בן 5 לערך, עלה באש הצריף בו התגוררו בזמן שאברהם הילד ישן בו. השכן פרץ פנימה דרך החלון והצליח להוציא את אברהם ללא פגע, אולם הצריף נשרף לחלוטין והמשפחה נותרה ללא כלום. אברהם עבר לגור אצל דודיו האמידים שלא היו להם ילדים משלהם, ואימו ואחותו עברו להתגורר אצל משפחה אחרת.
על אף שהִתראה עם אימו ואחותו כל שבוע, הוא מספר שאהבת הורים היתה חסרה לו והרגיש שהתבגר מהר והפך לעצמאי מכורח הנסיבות. בצבא שירת אברהם כאלחוטן מורס בחיל הים, וכשהשתחרר חזר לגור עם אימו, אולם הקשר האמיץ עם דודיו נשמר. בהמשך הוציא רישיון נהיגה על משאית, ולאחר מכן על אוטובוס, ובשנת 1958 התקבל להיות חבר באגד, שם עבד 40 שנה בתפקידים שונים, מנהג ועד חבר במועצת המנהלים, עד לפרישתו בגיל 65. הנסיעות איתו תמיד היו מלוות בהומור: "כשהיו עולים נוסעים לאוטובוס,הייתי מנחש מה מוצאם ומחקה אותם עד שהיו צוחקים".
לפני כ־30 שנה הציעו לו להיות הגבאי בבית הכנסת בגלל אופיו הדייקני והקפדני, וכשרצה לפרוש אשתו חביבה לא הרשתה לו על מנת שלא לצער את הרב. עד היום הוא נושא בתפקיד זה.
אשתו חביבה, שנפטרה לפני כ־10 שנים, הייתה אישה של חסד ונתינה. הוא מדבר עליה בגעגוע: "היא נהגה לומר שהקב"ה לא מעמיס על אדם יותר ממה שהוא יכול לשאת, ושהוא לא מכה את האדם בשתי ידיים: ביד אחד הוא מכה ובשנייה מחבק". יחד הביאו לעולם 4 ילדים: בן ושלוש בנות, והיום אברהם עומד בראש שבט 53של אנשים ילדים, נכדים, נינים, ובני ובנות זוגם. "אני צעיר בנפשי ואופטימי מטבעי, ולכן שומר על קשר מצוין עם הדור הצעיר. זה הכל עניין של גישה".