מלימון ללימונדה

מרים נולדה ברומניה בשנת 1946. בשנים 1947–1948, כשהייתה ילדה קטנטנה, הפכה משפחתה למשפחת עקורים ונדדה עד מילאנו שבאיטליה. בשנת 1948 הצליחו לעלות ארצה, והתיישבו במושבה מגדל שליד הכנרת. שם גדלה מרים עד גיל 18. באותן שנים התגבשה בהרצליה קהילה של יוצאי רומניה, ובעקבות כך החליטו הוריה לעבור לעיר. אולי משם, מילדות של נדודים, למדה מרים להעריך כל בית וכל קהילה.
בשנת 1966, בהיותה בת 20, נישאה לראובן ז"ל, איש צבא קבע, לימים יו"ר ארגון "צוות" בהרצליה ויקיר העיר לשנת 2012. למרים שני אחים. בשנת 1970, במבצע "שדואן" בים סוף, נפל אחיה, חיים איסרוביץ ז"ל, והמשפחה הצטרפה בעל כורחה למשפחת השכול. את הכאב הזה נושאת מרים עמה, ודווקא ממנו, אולי, צמחה היכולת שלה לראות את הטוב.
מרים למדה הוראה בבית ברל ובסמינר לוינסקי. היא הייתה מורה כוללת, ולימים לימדה מתמטיקה וגיאומטריה בכמה בתי ספר בעיר. היא מורה הוליסטית בנשמתה. כשתרגיל בחשבון נפתח במילים "רכבת יצאה מ... ותגיע ל...", הקפידה מרים לוודא שהתלמידים יודעים מהו המקום, ואיפה הוא נמצא על מפת הארץ. "ילד צריך להבין את העולם, לא רק את התרגיל", היא מסבירה.
לפני כ־25 שנה פרשה מרים מההוראה, ומאז היא פעילה ב"מועדון הגמלאים החברתי לי"ה", הפועל בשכונת יד התשעה. בעבר היה זה מועדון חברתי למורים ולגננות בחסות הסתדרות המורים. מורים וגננות הם עדיין רוב הקהל, ובמועדון 120 חברים.
מרים מתנדבת בנשמתה. במשך שנים רבות הייתה סגנית במועדון, ומזה שנתיים היא מנהלת אותו. היא הרוח החיה והמנוע של המועדון, הפועל ארבעה ימים בשבוע ומציע תוכן עשיר במיוחד. כל החוגים, כ־20 במספר, מופעלים בידי מורים מתנדבים, ולדבריהם, "בזכות מרים". מתקיימות 42 הרצאות בשנה, וכן טיולים, נופשונים ועוד. למרים יש שקית ובה קלסר, דפים משוכפלים של התוכנית השבועית, לוח ההרצאות ודף רישום, מוכנים להגשה לכל מי שרק יתענין. מרים והמשרד אחד הם. "ההתנדבות נותנת לי יותר ממה שאני נותנת", היא אומרת בחיוך.
כשמבקשים מחברי המועדון לתאר את המקום, המילים שחוזרות שוב ושוב הן "חברתיות" ו"משפחתיות", ו"אווירה שמביאה אור לפנים ושמחה בלב". מרים מכירה כל אחד ואחת באופן אישי, ומקבלת את הבאים בפתח כאילו נכנסו לביתה. "כשמישהו נכנס בדלת, אני רוצה שירגיש שמחכים לו", היא אומרת. וזה "מדבק": אנשים נשארים גם אחרי השיעור, שותים יחד, אוכלים וממשיכים לשוחח. המועדון שוכן במרכז קהילתי שכונתי, ומגיעים אליו מכל רחבי העיר. הוא תורם רבות לדימוי החיובי של השכונה ומחזק את תושביה.
מרים מנצחת על התזמורת, וכולם יחד מנגנים מנגינה חברתית הרמונית. ואם החיים הגישו לה לא מעט לימונים, נדודים, שכול ואובדן, מרים בחרה שוב ושוב להפוך אותם ללימונדה, ולחלוק אותה עם כולם.