מהות הנתינה

כשנכנסתי לביתם של חיה ואבי שבתאי, הסלון כבר היה מלא בריחות של בישול. אבי עמד במטבח, וחיה קיבלה את פניי בחיוך שקט ובעיניים כחולות שיש בהן משהו מרגיע. עוד לפני שהתחלנו לדבר הרגשתי שאני בבית שבו נותנים בלי רעש ובלי הכרזות, פשוט כי ככה חיים. "הרגשתי שאני חייבת להחזיר לחברה, אז החלטתי להתחיל להתנדב", היא אומרת, ובמשפט הזה מסתתר כל סיפורה של יקירת העיר לשנת 2025.
חיה נולדה ביולי 1955, הצעירה מבין שבעה אחים, בתם של רחל ורחמים מזוז. הוריה עלו מטוניס היישר למחנה עולים בנתניה, ובהמשך עברו לרמת אפרים. הבית היה דתי ומזרחי, עם מעט מאוד כסף, והשכונה הייתה פסיפס של עדות. "הייתה לי זכות להיות יחד, והיה נפלא", היא אומרת. כמו ילדי הדור ההוא, הרחוב - היה מקום המפגש של כל ילדי השכנים. היא הייתה מקובלת בכיתה ובבני עקיבא, והרגישה אהובה במשפחה ובין החברים. כבר אז, כילדה בבית שלא היה בו הרבה, ידעה מה היא רוצה: "כשאגדל, ארצה לתת לאחרים."
בגיל 18 התגייסה לשירות במשטרה האזרחית, ולראשונה הייתה לה עצמאות כלכלית. שם התחילה להתגבש האישה שהיא היום: עצמאית, מלאת חיים ושמחה. כעשרה חודשים אחרי פרוץ מלחמת יום הכיפורים פיקחה על העברת החיילים לקבורת עולם בקריית שאול, ושם הכירה את אבי. הוא היה קצין שקט וצנוע, אשר השלים אותה. השיחות הארוכות ביניהם הפכו לחברות, והחברות לנישואים. אבי בא ממשפחה אמידה של קבלני בניין. "הפער בין מה שהייתי יום לפני החתונה לבין מה שהייתי אחריה היה עצום", היא מספרת. ומה שעשתה עם השפע החדש היה בדיוק מה שהבטיחה לעצמה כילדה: לתת.
אחרי שנולדו שלושת ילדיהם הקדישה חיה את עצמה לנתינה. בויצו שימשה מנהלת אגף ויו"ר מחלקת הרווחה ומחלקת המשפחות החד־הוריות. בין היתר יזמה מסיבות בר ובת מצווה לילדים יתומים ולאחים שכולים, בתקופה שבה כמעט איש לא שם לב למצוקה שלהם. היא גם ארגנה ערבי התרמה למען משפחות שכולות, נערות במצוקה ומעון לנשים מוכות. גם לאחר פרישתה מתפקידיה בויצו לא הפסיקה. במשך עשור התנדבה במשפחתון אומנה בכפר הירוק, ואספה תרומות לימי כיף לילדים: ארוחה משותפת במסעדה, הצגה, סרט.
היום חיה ואבי עושים את זה יחד, בדרכם. הם מבשלים לחיילים בודדים, ומידי שבוע מחלקים מזון יבש לשורדי שואה ולמשפחות חד־הוריות דרך עמותה ירושלמית. מכיסם הם מוסיפים חטיפים וממתקים, כדי שגם הילדים ישמחו. ולא מעט אנשים שהם פוגשים בדרך מקבלים מהם עזרה בשקט, מתן בסתר. "הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ?", אבי מספר: "כל יום אנחנו מספרים זה לזו איך עזרנו ואת מי שימחנו. זה הייעוד שלנו בחיים. אלוהים נתן לנו את הטוב, אז אנחנו נותנים בחזרה."
שבט שבתאי כולל את אתי, הבת, והנכדים יהונתן, אור והלל; את חן, הבן, והנכדים נועה ודניאל; ואת רותם והנכדים דניאלה, אלמה ורפאל לביא. כולם גרים קרוב ותומכים זה בזה, והנתינה של חיה ואבי עברה אליהם כמו ירושה. וכך כתבו להם הילדים: "יד ביד, באהבה, בכבוד הדדי ובאמונה בניתם לנו בית שהוא עוגן של ערכים, של חום ושל אחדות." כשקמתי ללכת, חיה הניחה בידי קופסה עם קציצות המנגולד שאבי הכין בקפידה. רק בדרך הביתה הבנתי שקיבלתי ממנה בדיוק את מה שהיא נותנת כל חייה.