טלאים של החיים

יעל ורקר, ילידת 1937, אם לשני ילדים וסבתא לחמישה נכדים, נולדה וגדלה בהרצליה – עיר בה היא חיה עד היום. את שירותה הצבאי עשתה כמורה, ולאחר השחרור למדה הוראה בסמינר "בית ברל", עם התמחות במתמטיקה. במהלך הקריירה שלה לימדה בבתי ספר רבים בעיר, ביניהם "גורדון" ו"סמדר" בשכונת נוף ים, שם שימשה גם כרכזת תחום המתמטיקה.
בגיל 50 נאלצה לפרוש מההוראה כדי לטפל באמה שחלתה, ופרשה לגמלאות מוקדם מהצפוי. עם זאת, אהבתה להוראה לא דעכה – עד היום היא מתנדבת בבית הספר ברנר בעיר, מסייעת לתלמידי כיתות ו' המתקשים במתמטיקה, וממשיכה ללמד שיעורים פרטיים בביתה שבמרכז העיר. במהלך השנים קיבלה אין־ספור מכתבי תודה מרגשים מתלמידים והורים – עדות חיה להשפעתה העמוקה על חייהם.
"גדלתי בשכונת נווה עובד בהרצליה, בבית ברחוב לייב יפה 37 – בית חמים בו שולבו חיי משפחה עם חיי עבודה", היא נזכרת, "בחצר ניצבו לולי תרנגולות שאבי, פייטל שרגא ז"ל, בנה: תחילה לול קטן לאפרוחים שגדלו בבית בחודשיהם הראשונים, ובהמשך לול עץ מרווח ל־600 מטילות". זיכרונות הילדות הללו השפיעו על עולמה היצירתי, וניתן למצוא אותם חוזרים ונשנים בעבודות הטלאים שלה. אחד הביטויים לכך הוא שטיח הקווילט שיצרה בהשראת בית ילדותה – יצירה צבעונית ומלאת פרטים המתארת את הבית בעל הגג האדום, העצים הירוקים המקיפים אותו, והשביל המוביל לגדר החצר. העבודות שלה משלבות זיכרון אישי, כישרון טכני ואהבה גדולה לאמנות.
מעבר לעולם ההוראה, יעל עוסקת שנים רבות ביצירה בעבודות יד – תפירה וריקמה. את אהבתה לתפירה ירשה מאמה, פנינה (פרל) ז"ל, שלימדה אותה לעבוד על מכונת תפירה של חברת Zinger ולהכין שטיחים וכריות. מאביה קיבלה השראה לעבודות עץ – ביניהן משושה מעץ לעבודה עם חוטים, שהכין במיוחד עבורה.
יעל חברה באגודה הישראלית למעשה טלאים, ומשתתפת מדי שנה בתערוכה בתיאטרון ירושלים, בה מוצגות רק עבודות נבחרות. בכל שנה, אחת מיצירותיה נבחרת להצגה. קירות ביתה מלאים בעבודות טלאים פרי ידיה – רבות מהן עם מוטיבים של תרנגולות, אפרוחים וביצים – מחווה לאותם ימים קסומים בנווה עובד.
עשרות שנים של הוראה, יצירה והתנדבות הפכו את יעל ורקר לדמות אהובה ומוכרת בהרצליה. היא משלבת בתוכה את אהבת האדם, התשוקה לידע והיכולת ליצור במו ידיה עולמות שלמים מבד וחוט. בעשייתה החינוכית והאמנותית היא משאירה חותם בלב כל מי שפוגש בה – תלמידים, חברים ומשפחה – וממשיכה להוות השראה לדורות הבאים.