חיים של יצירה בתנועה

הדירה רחבת הידיים של תמר ובן ציון פויזילוב, הצופה אל הפארק, היא כמעט גלריה פרטית. בני הזוג מתגוררים בה כבר 11 שנה, ובכל פינה ניצבים פסלי ברונזה שיצרה תמר, לצד ציורים פרי מכחולה.
תמר נולדה בבוכרה, ובגיל שנה עברה עם משפחתה לפרס, ושם למדה בלט וריקודים רוסיים. במשך שנים חיכתה המשפחה לאשרת כניסה לישראל, ובגיל 17 וחצי הגיעה תמר ארצה עם אמה ואחיה, לאחר מסע ארוך שעבר בביירות ובקפריסין.
בגיל 20 נישאה לבן ציון, יליד הארץ, וגידלה שלושה ילדים. כבר אז ניכרה בה אהבת היצירה: בבגדים שתפרה לילדיה, שנראו כאילו הגיעו מחו"ל; בתחפושות המקוריות שיצרה; ובבישול ובאירוח, שהפכו את ביתם למקום שוקק חיים, משפחה וחברים. בן ציון זוכר אירוחים של 60 עד 70 איש, שאת האוכל עבורם הכינה תמר בעצמה. עם השנים התרחבה המשפחה לשבעה נכדים ושבעה נינים.
כשנישאה, אמרה לבעלה: "אני רוצה לעבוד", והוא השיב: "אצלנו במשפחה האישה לא עובדת". אך הרצון לעשות ולפעול ליווה אותה לאורך השנים. היא הייתה חברת הנהלה במועדון "גיל הזהב" בהרצליה ופעילה באגודה למען החייל, ובמשך 17 שנה התנדבה במחלקת נשים ויולדות בשיבא. אלבום מכתבי התודה שקיבלה מספר על שנים של עשייה ונתינה.
לפני כ־56 שנה עברו בני הזוג להרצליה. כשעמדה בפניהם הבחירה בין סביון להרצליה, בחרה תמר בלי היסוס: "הרצליה, קרוב לים, קרוב לתל אביב, קרוב לכל מקום". במשך 45 שנה התגוררו בבית סמוך לים.
גם הטניס היה חלק מרכזי בחייה. היא השתתפה בתחרויות ארציות, זכתה בגביעים ובמדליות, ואף הגיעה למקום השני באליפות ישראל לסניורים. גם היום, בשנתה ה־95, היא קמה בשבת בשש בבוקר כדי לשחק שעה וחצי טניס באכדיה.
אל הפיסול הגיעה רק בסביבות גיל 63. הניסיון הראשון היה בחול רטוב על שפת הים, ואחריו הצטרפה לקבוצת פיסול. מאז יצרה יותר ממאה פסלים, שהוצגו בעשרות תערוכות בארץ ובעולם, בין היתר בניו יורק, בוושינגטון, באיטליה, בז'נבה ובסינגפור. שניים מפסליה נמצאים בבית הנשיא, ופסלי חוצות שלה מוצבים במרחבים ציבוריים.
הרקדניות הפכו לאחד מסימני ההיכר של יצירתה. אולי זה המשך לסיפורה של הילדה שלמדה בלט בפרס, וממשיכה לרקוד, הפעם בברונזה. תמר יצרה גם פסל של בנימין זאב הרצל המחזיק יונה בידו. הפסל הוענק לשמעון פרס לרגל יום הולדתו ה־90, וכיום הוא נמצא במרכז פרס לשלום ולחדשנות ביפו.
כשביקשתי ממנה לבחור את הפסל האהוב עליה ביותר, השיבה: "את כולם אני אוהבת. אין אחד יותר מהשני". אולי זה גם המפתח לסיפורה של תמר: חיים של תנועה, יצירה ונתינה, ואהבה למה שהיא עושה.