הגנן היצירתי

שמעון הדרי נולד ב 1939 בירושלים, בן לאב ברוך יליד ירושלים ולסבא שלמה בבה מזרחי שהקים את בית הכנסת בנחלאות ברחוב הגליל 7, ולאמא מלכה (או סולתנה בערבית) שהגיעה עם משפחתה לישראל ממרוקו כילדה לאחר רצח אביה. אמא עבדה כעוזרת בית ואבא היה סתת של אבני ירושלים לבניה. שמעון היה בן אמצעי בין חמישה ילדים. למד לכאורה בבית ספר דוד ילין בשנים הראשונות של בית הספר היסודי. והיה למעשה לילד רחוב כמו רבים מהילדים באותה תקופה. ההורים התגרשו כשהיה בן כ-10.
"כשהוכרז על הקמת המדינה אני זוכר שישבתי על אבן השפה ברחוב וכל ירושלים רקדו הורה ברחובות ולא הבנתי למה השמחה". לקיבוץ גבעת ברנר הגיע בגיל 13 אחרי בר מצווה עם קשיים מובנים של קריאה וכתיבה. " עד היום אני טועה באיות בין ת' ל ט' " הוא אומר בחיוך.
"בקיבוץ גבעת ברנר החברה בלומה כץ החדירה בי את האהבה לגננות ועבדתי בתחום כשנתיים ואולם משאת נפשי מילדות היתה להיות נגר, ובזה התמקדתי ועבדתי בתחום הזה בנגרית הקיבוץ. באותם שנים, החבר שלי לחדר המגורים היה יפתח ספקטור שלימד כבר בילדותו איך לבנות טיסנים. וחבר נוסף לכתה היה גם שייקה לוי, לימים חבר שלישית הגשש החיוור. אחרי השירות הצבאי יצאתי מהקיבוץ".
בשנת 1957 היה כנס פירוק הפלמ"ח בבנייני האומה, מי שניהל את האירוע היתה שוש ספקטור שהיתה המזכירה של יצחק שדה ואלפרד קוזנינסקי שהוא היה המורה לספורט בגבעת ברנר ושמעון שעבד בנגריה הקיבוצית באותו הזמן הכין כמות עצומה של שיבולים מעץ לטובת הילדים מירושלים שלקחו חלק בהופעה של זמר הפלמ"ח כדי לסמן את מהות הפלמ"ח שזה עבודת אדמה והגנה.
"הייתי מה שנקרא הנדימן היו לי ידיים טובות להרבה דברים. את השיבולים עשיתי במו ידיי. הקיבוץ נתן הרבה חופש לבטא את עצמי בציור ובפיסול ובעבודות נגרות עדינות. אני מלא הערכה ותודה לכל תקופת החיים בקיבוץ ולכל החברים שנשארו שם. היתה לי אמונה בצדקת הדרך של הקיבוץ בלתי מעורערת.
אחרי עזיבת הקיבוץ הלכתי לעבוד בחוות הנוער הציוני בקטמון ירושלים כמדריך לחקלאות. שם נקשרתי מאד לילדים כי הגעתי מבית הרוס שהורי התגרשו ויכולתי להבין אותם מאד".
לאחר מכן הלך ללמוד בפתח תקווה לימודי גננות ושתלנות במשך שנה תמימה ובתום הלימודים הפך לגנן עצמאי ובנה גינות רבות לבתים פרטיים באיזור הרצליה פיתוח, כפר שמריהו, קיסריה, ולימים גם את מגרשי הטניס ברמת השרון, אשקלון ואיצטדיון יד אליהו. כמו כן הוא עשה את הגינה של בסיוני, שגריר מצרים בישראל דאז, עזר לעזר ויצמן בגינת ביתו בצהלה כאשר היה מפקד חיל האוויר ואפילו עשיתי גינה לחיים הרצוג ברחוב המעפילים שבהרצליה פיתוח. "עבדתי בשיתוף עם נחמה יריב אשתו של מפקד המודיעין בצה"ל, שהיתה אדריכלית" הוא מציין "בתקופה שאחרי מלחמת יום כיפור, היינו חברים לאותו בית ספר לגננות".
שמעון תמיד מצא דרך לתרום לקהילה בדרכים שונות. בעבודתו הוא העסיק פועלים יהודים, ערבים מקלנסווה ואף נערים ממוסד לעבריינים צעירים מ"מצפה ים". שאחד מהם, בעקבות הקשר ביניהם השתקם לחלוטין ואף התגייס לצבא. שניים מעובדיו לשעבר נחרטו היטב בזכרונו: האחד,אסיר לשעבר שישב בכלא 7 שנים שהופנה אליו מלשכת העבודה לאחר שהשתחרר מבית הסוהר לאחר שבע שנים, ולאחר שנה של עבודה אצלו שבה למד ממנו את רזי המקצוע הפך להיות גנן עצמאי לבתים משותפים והוא עוסק בזה עד היום. והשני, ערבי מקלנסוואה בעקבות הקשר האישי ביניהם התנדב למשמר האזרחי כבר למעלה מ 15 שנים והיום הוא אחראי בהתנדבות על הביטחון של רצועת החוף של בת ים בחגים. "כשהצעתי לו לבקש שכר בעבור העבודה שהוא עושה הוא סירב ואמר קיבלתי מהמדינה קיצבת ילדים אז עכשיו אני רוצה לתרום בחזרה. ככה זה עד היום. הוא כבר מבוגר ומעל 70 ולפרנסתו הוא עובד בגננות באזור הרצליה. כששואלים אותו אם הוא למד גננות הוא אומר: אני למדתי גננות אצל שמעון הדרי".
כששואלים את שמעון לשם משפחתו הוא עונה שמי שמעון הדרי. הדרי פירושו הדייר של השם.
טובת העיר היתה תמיד לנגד עיניו והוא היה פעיל פוליטי וסייע לחיים פלד להיבחר לראשות העיר אבל בסופו של דבר הוא לא נבחר לראשות העיר. כמו כן היה חבר בוועדת השימור של העיר הרצליה.
בפעילותו הציבורית הוא צרף אנשים לארגון "מרק אלופים" שהיה ארגון שארגן הכרת תודה לאנשים שתרמו לחברה הישראלית ולמדינה ולכלכלה ובצבא כמו: יהודה טלית, דן ואילנה אלרוד שתכננו את העיר ערד, סטנלי פישר, ועוד רבים אחרים.
מנישואין הראשונים הוא נותר אב יחידני וגידל בעצמו את שני בניו ארז ואוריה, מנישואיו השניים עם אדל, נולדו עוד שלושה ילדים: דנה שנשואה לשף תום פרנץ, אורלי שהיא היום פרופסור לאמנות באוניברסיטת קולומביה ואדם, שהוא קצין ביחידה 669.
יש לו היום 12 נכדים ו 2 נינים. אדל רעייתו החדירה ערכים יהודיים ואהבה למשפחה מלוכדת וגם בסיסיים ומהותיים כמו כשרות ושמירת חגים כהלכתם "אני מגדיר עצמי כיהודי עם ערכים יהודיים" הוא מבקש לדייק.
היום, הוא מתחזק בהתנדבות את בית הכנסת המרכזי בנוף ים, שהוקם על ידי ניצולי שואה, וגם אחראי על האירועים בבית הכנסת.
לפני עשרים שנה נשרף בית ברחוב הפרסה ושמעון התגייס לגייס תרומות כדי לשקם את הריהוט והדברים שהמשפחה הייתה צריכה. לפני כשנתיים נשרף בית ברחוב שער הים וגם שם הוא גייס כספים ותרם גם כסף משלו לאנשים שביתם נשרף.