איך מחזירים את הדרור?

כשהציגו לנו את רשימת האנשים למיזם "להשאיר חותם", שמעתי את ה"ש" של שלומית, וידעתי מיד שאת הסיפור שלה ארצה לכתוב. שלומית היא צפרית ואשת טבע, ואני אשת ידיעת הארץ, ומהר מאוד מצאנו שפה משותפת. התרשמתי מהידע הרב, מהסקרנות ומאהבת הטבע שהיא אוצרת בתוכה, ומהרצון העז לחלוק את הידע הזה: לחנך להיכרות עם הטבע ולשמירה עליו, ובמקביל ליזום, לפעול ולהיאבק למענו בזירה הציבורית. שלומית היא השראה. יצאתי מהפגישה שלנו כמעט מסוחררת מהיקף הפעילות שלה ומהתוכניות הרבות שעוד לפניה.
שלומית נולדה בשנת 1952 בכפר הנשיא, ליצחק ובטי עדר, ניצולי שואה שהיו בין מייסדי הקיבוץ. במשך 35 שנה חיה בקיבוץ, במרחב הפתוח מול עמק החולה, הרי נפתלי ורמת הגולן. בגיל 18 הכירה את הארי ליפשיץ, שהגיע לקיבוץ במסגרת שנת הכשרה של תנועת הבונים מאוסטרליה . בהמשך נישאו, ונולדו להם שלוש בנות.
שלומית שירתה בבית ספר שדה מעגן מיכאל, ושם התאהבה בציפורים. היא למדה ביולוגיה והשלימה שני תארים שניים, בחינוך סביבתי ובמדעי הסביבה והקיימות. היא עבדה בחברה להגנת הטבע, בבית ספר שדה איילון ובמרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים, בהנהלת יוסי לשם.
עם השנים התחדדה אצלה ההבנה שכדי לקרב אנשים לטבע, לא מספיק ללמוד עליו, צריך לפגוש אותו ממש. יחד עם דורון להב הקימה שלומית את "המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית", ובהמשך יזמה איתו את "פרויקט ספירת הציפורים הגדולה", שבו מתנדבים מכל הארץ צופים, סופרים ומדווחים על הציפורים בסביבת מגוריהם. היא יזמה גם את רעיון "הגינות המזמינות": גינות שמתוכננות למשוך ציפורי בר ובעלי חיים נוספים, ולתמוך במערכת האקולוגית המקומית.
בפארק הרצליה היא מתנדבת פעילה כבר שנים במסגרת צוות המתנדבות: מדריכה ציבור ותלמידים על הטבע, צופה בציפורים, שותפה בטיבוע, עוקבת אחר בריכת החורף ותיבות קינון ודואגת לשולחנות האכלה. מעסיקה אותה גם השאלה מדוע אוכלוסיית הדרורים הולכת ומתמעטת. איך מחזירים את הדרור? זו שאלה על ציפור, אבל למעשה היא רחבה הרבה יותר: איזה מקום אנחנו משאירים לטבע בתוך העיר?
שלומית מתנדבת גם שנים רבות בתל מיכל בהרצליה- במסגרת צוות שפועל להנגיש את המקום לציבור וגם פעילה בעמותת "ריב"ה- ריאה ירוקה בתעש השרון" להפיכת שטח תעש לפארק מטרופוליני, ובמאבק לשמירה על נחל גליל ים, למען השטחים הפתוחים, המסדרונות האקולוגיים והמגוון הביולוגי. היא מתכננת להמשיך לחנך ולהדריך, להיאבק על שמירת הטבע ולחבר אנשים לעולם שסביבם. ויש לה אפילו חלום: לחקור ולכתוב עבודת דוקטורט בשאלה מה יעזור לאוכלוסיית הדרורים להשתקם.
שלומית, הייתה לי הזכות להכיר ולתעד את עשייתך הענפה. את בעיניי קול ייחודי, צלול, צנוע וברור, קול שמזכיר לנו לעצור לרגע ולהסתכל. והתקווה שלך לדור הצעיר היא אולי גם המסר החשוב מכול: שלא יסתפק בחיים לצד הטבע, אלא יראה את עצמו חלק ממנו, וירגיש אחריות לשמור עליו.