ממו אברהם

סיפורו המדהים של אברהם ממו, יליד 1961 מהכפר אצ'רג'י-סקלת' שבגונדר, אתיופיה, הוא עדות לכוחה של מנהיגות וכמיהה עמוקה לציון. כבר מ-1980, אברהם הוביל קבוצות של אנשים מהכפר לגונדר ומשם לסודן, לפני שיצא בעצמו למסע עלייה בשנת 1987. המניע העיקרי שלו היה רצונו העז לעלות לארץ ישראל, אותו תיאר כ"רצון גדול".
המסע הרגלי לסודן ארך שישה ימים בלבד, מסע קצר יחסית אך לא פשוט. בניגוד לרבים אחרים, אברהם לא צעד עם ‎בני משפחתו, שנשארו באתיופיה, אלא רק עם חברים. הדרך עברה ללא מפגשים עם שודדים, אך לקראת סופה, חיילים אתיופים הכו אותם על עצם עזיבתם את אתיופיה ועליתם לארץ ישראל. במהלך המסע, הם ניזונו מאוכל שהכינו בבית, כמו "דאבו קולו" לחם/מאפה, "שימברה" (חומוס), מים וסוכריות. אברהם עלה לישראל בגיל30 .
המסע של אברהם לא תם עם ההגעה לגבול. הוא נתפס ונכלא לשנה בכלא "גונדר באטה", חוויה שהייתה קשה מנשוא. "סבלנו בגלל שהיינו יהודים, קללות, גנבו לנו בגדים, הרביצו לנו", הוא מתאר. התנאים היו מחרידים, והוא היה עד למקרי מוות מחרידים בכלא: "מחסלים 15 אנשים מתים מפחד". הרגע הקשה ביותר לפני הכלא היה המעצר עצמו, במהלכו קיבל מכות רבות לפני שנשלח למאסר.
למרות כל הסבל והעינויים, הרגע בו עלה למטוס בדרך לישראל היה רגע של לידה מחדש עבורו. "וואווי וואווי נודלתי מחדש", הוא קרא, מבטא את השמחה וההקלה העצומה בהגשמת חלום חייו. סיפורו של אברהם ממו הוא סיפור של נחישות, מנהיגות, וניצחון הרוח על הסבל, בדרך לארץ המובטחת.