ישטו מולה
סיפור חייו של איוב מולה ז"ל הוא הוכחה חיה לכך שגם מול קשיים עצומים, ניתן לבחור בדרך של תקווה ואמונה. במסעו הארוך והמפרך אל החופש הוא גילה כי כוחו האמיתי טמון בלב האוהב ברוח הנחושה ובאמונה בצדקת הדרך. בזכות אומץ הלב והתמדה הוא לא רק הגיע ליעדו אלא הפך לסמל של השראה לכל מי שחולם, נלחם ומסרב לוותר.
ישטו מולה, אשתו של איוב מולה ז"ל שנולדה בשנת 1939, חיה בכפר מסקלו עם בעלה איוב ז"ל ומשפחתה. חלום חייה, כמו של יהודים רבים באתיופיה, היה לעלות לירושלים. בשנת 1976, היא יצאה למסע, כשבליבה תחושת שליחות עמוקה.
לפני המסע, חוותה אירוע קשה שחרט זיכרון כואב בליבה: שלוש נשים ממשפחתה הקרובה - אמה ושתי אחיותיה, כולן בהריון - נזרקו מביתן רק בשל היותן יהודיות. למרות זאת, היא ובעלה לא ויתרו. הם ארזו את ילדיהם ואת בני משפחתה, ויצאו למסע רגלי בן שבעה ימים לכיוון גונדר, כיוון ששמעו שגבול סודן סגור. הם נשאו עמם צידה דלה, שכללה דאבו קולו, סוכריות, חיטה ולחם.
בעלה של ישטו, איוב מולה ז"ל, נכלא באתיופיה ושם מצא את מותו. ישטו עצמה לא נכלאה, אך נושאת את כאב מותו של בעלה בליבה. בגיל 44, היא עלתה סוף סוף לישראל. על המטוס, למרות כל הקשיים והצער, ליבה התמלא שמחה ענקית. היא הרגישה שהיא חוזרת הביתה, למקום בו תוכל לחיות בשלום עם בני עמה.
