זלקה דסיה דרור
חייו ומעשיו של דסה דרור זלקה הם עדות
חיה לכך שגם מתוך כאב אישי גדול ומאבקים יומיומיים, אפשר לבחור בדרך של נתינה, עזרה ואמונה בטוב. זלקה הוכיח שבלב חזק בנחישות ובאהבת האדם ניתן לגבור על כל מכשול ולהותיר אחריו מורשת של אור ותקווה.
דסה דרור סיסאי זלקה נולד בשנת 1949 בכפר דרגז' שבאזור גונדר, אתיופיה. מילדותו הוא התפלל וייחל לרגע שבו יעלה לירושלים.
בשנת 1983, כשהיה בן 34, יצא דסה למסע הרגלי הארוך לסודן. מסעו ארך חודש ושלושה ימים, וכלל איסוף יהודים נוספים בדרך. הוא צעד עם חלק מבני משפחתו, בעוד שאשתו הראשונה וילדיו נשארו באתיופיה. לצערם, אשתו נפטרה והותירה את דסה עם שני יתומים.
המסע היה רצוף סכנות, ובמדבר סודן הוא נתקל בשודדים רבים שחטפו, פצעו ואף הרגו יהודים. הוא נתפס והוכנס לכלא פעמיים, שם שהה שישה חודשים בכל פעם. במהלך תקופה זו, הוא עבר עינויים קשים, הוּכה ונכבל בידיים וברגליים. הוא היה עד למקרים נוראים של רצח, אונס ומוות מרעב ומחלות. הרגע הקשה ביותר שחווה היה כשכיוונו עליו נשק כדי להרוג אותו, אך בנס לא ירו בו.
בכלא הוא לא קיבל יחס אנושי. האוכל היה מועט מאוד: לחמנייה אחת ותה ביום. הוא עבר את התקופה הקשה כשהוא מתפלל ומקווה ליום שבו ישתחרר.
בגיל 36, הוא עלה סוף סוף לישראל. הוא לא האמין שהרגע המיוחל הגיע, במיוחד אחרי כל מה שעבר. למרות העינויים הקשים שגרמו לו לצליעה, הוא עלה על המטוס בדילוגים מרוב שמחה ואושר.
