גרמאי סלמון דניאל

סלמון דניאל ג'רמי נולד בשנת 1947 בעיר וולקאית בכפר "אדזרדאית" שבאתיופיה. מגיל צעיר שמע מהוריו שוב ושוב את הבטחת העלייה לירושלים, והוא חי בתקווה שהיא תתגשם. בשנת 1979, בגיל 32, הגיע הרגע המיוחל והוא יצא למסע לישראל עם אמו, סבתו, אחותו ושני אחיו.
המסע מוולקאית לסודן נמשך שמונה ימים. הקבוצה, שמנתה 192 אנשים, נעזרה בנוצרי בשם טספאי, שליווה אותם תמורת תשלום. המסע היה רצוף סכנות: ביום השני למסע, שודדים ירו עליהם, ופצעו קשה את עוזרו של טספאי. אחיו של סולומון, שהיה רופא, העניק לו עזרה ראשונה. ביום שישי, קבוצה נוספת של 15 צעירים חמושים ניסתה לשדוד אותם, אך טספאי הגן עליהם. באותו לילה, שוב נורו יריות, ושני חמורים וסוס נהרגו.
ביום שני בערב 22.5.80 הגיעו לסודן לעיר "ספאווה" מכרו את ציודם ועברו לעיר גדריף. שם, במשך שנה, חיו בבתים עשויים מקש וחיכו לתורם לעלות לישראל. במהלך תקופה זו, נאלץ סולומון לנסוע לחרטום כדי לבקר את אחיו, קינדי טגניה סלומון, שהיה מאושפז בבית חולים. אף על פי שהיה לו אישור, הוא נתפס על ידי שוטרים. הם לקחו ממנו את כספו וכלאו אותו בכלא "נוקטה" בכניסה לחרטום.
שם עבר חקירות ועינויים קשים, שכללו מכות רצח, כשראשו מופנה למטה ורגליו למעלה, שגרמו לו לצלקות שנשארו על גופו. בכלא הוא חווה מחסור קיצוני במים ואוכל, ואף היה עד למותם של אסירים אחרים. לאחר 15 ימים, הוא שוחרר.
הקושי הגדול היה שאחיו הבכור של סלמון דניאל , קינדי טגניה נפטר בבית החולים בחרטום- שם נקבר. בסופו של דבר, הוא עלה לישראל, עם 27 בני משפחה. בגרמניה, פגש אותם פעיל ישראלי, שדאג להם לדרכונים ואוכל. לבסוף, עלו על מטוס של אל על עם מגן דוד והגיעו לארץ ישראל. כשהגיעו לשדה התעופה, סולומון נשק את האדמה שוב ושוב, ולא האמין שהחלום התגשם.