
גטנט מולה
סיפורו של גתנת מולה הוא עדות לכח הרצון האנושי ולגדולתה של האמונה. מתוך מציאות קשה ומסוכנת הוא לא איבד תקווה והמשיך ללכת באומץ בעקבות חלומו.
דרכו של גתנת מולה מלמדת אותנו שאין מחסום שיכול לעמוד בפני לב נחוש ועיניים המביטות קדימה.
גתנת מולה הוא השראה לכל מי שמבקש להאמין שגם מתוך החשכה אפשר למצוא את האור, לצעוד, לעברו ולהגיע הביתה.

גתנת מולה נולד בשנת 1975 בכפר מסקלו, בן לאיוב מולה ז"ל. מגיל צעיר ידעו הוא ומשפחתו כי מקומם הוא בארץ ישראל. בשנת 1992, בגיל 17, יצאו למסע הגדול. המסע לא עבר בסודן כפי שתכננו בהתחלה, אלא התקצר והוביל אותם לגונדר, לשם צעדו רגלית במשך שבעה ימים.
במהלך המסע צעד גתנת יחד עם משפחתו – הוריו, אחיו, וסבא וסבתא שלו. לאורך הדרך הם ניזונו מדאבו קולו, סוכריות, חיטה ומים. למרבה המזל, לא פגשו בדרכם שודדים או גורמים עוינים, אך הקשיים היו רבים. הרגע הקשה מכולם היה עוד לפני שיצאו לדרך: שתי אחיותיו של גתנת ואמו היו בהיריון, ורק בגלל היותם יהודים, זרקו אותם מהבית.
כשהגיעו לגונדר, נתפס גתנת ונכלא בכלא "בהרדה" למשך כשנה. בכלא הוא שהה יחד עם אביו, איוב ז"ל שהיה חולה ונפטר שם. תנאי הכלא היו קשים, וגתנת היה עד למקרי מוות נוספים. לאחר שנה בכלא, הצליח לעלות לישראל. כשעלה למטוס בדרך לישראל, חש שמחה גדולה בלבו. אחרי כל הסבל, הצרות והקשיים שחווה, הרגיש שהנה הוא סוף סוף מגיע הביתה, להיות עם כולם.