אספאו סהלו
סיפור חייו של סלו אספאו הוא סיפור של כח, עמידות ואמונה. למרות המאבקים והתאגרים האינסופיים הוא בחר לא לוותר, לשמור על תקוותו ולבנות עתיד חדש, דרכו מלמדת שכל קושי הוא הזדמנות לצמיחה שגם במסע הארוך ביותר אפשר למצוא רגעי אור שמובילים קדימה.
סהלו אספאו משאיר אחריו מורשת של השראה ואומץ, תזכורת לכך שבלב נחוש וב אמונה בדרך, אין חלום שהוא רחוק מידי.
סיפורו המטלטל של סהלו אספאו, יליד 1946 מהכפר גונדר, אתיופיה, הוא עדות לכאב, לסבל ולתקווה בדרך לציון. בשנת 1991, בגיל 45, יצא סהלו למסע עלייה לארץ ישראל, מונע מהחיים הקשים שחווה באתיופיה. מסעו הרגלי לסודן נמשך חודש וחצי, והיה רצוף סכנות. סהלו, שהיה מנהיג ומלווה, עשה את הדרך פעם אחת וחזר לקחת אנשים נוספים, ואז נתפס ונפצע קשה: "חתכו לי את היד". הוא צעד עם משפחה וחברים, ונתקל בשודדים שגזלו ממנו נשק וכסף. את הדרך עבר כשהוא ניזון מפעם ביום – לחם ותה בבוקר.
לאחר שנתפס, סהלו נכלא לתשעה חודשים בכלא גונדר. תנאי הכלא היו מחפירים: "תחזוקה של הכלא מתחת לכל ביקורת, מלוכלך, הרבה אנשים בתא אחד, ריח של שתן וקקי". הוא היה עד למקרי מוות רבים בכלא, כאשר אנשים קשרו והוכו למוות, ונאלצו לקבור אותם בבורות שחפרו בעצמם. הרגעים הקשים ביותר עבור סהלו היו קשורים למחסור באוכל, לריח המוות ולזוהמה האיומה ששררה בכלא. אבל למרות כל הסבל והמראות הקשים, הרגע שבו עלה למטוס בדרך לישראל היה רגע של אושר עילאי. "חיוך גדול, שמחה, אושר גדול, אלוהים עזר לנו ושמר עלינו", הוא מתאר, ומשקף את תחושת ההקלה וההודיה העמוקה על הגעתו לארץ המובטחת. סיפורו של סהלו אספאו הוא סמל לנחישות בלתי מתפשרת ולכוחה של הרוח האנושית לשרוד ולהגיע אל החופש, גם לאחר שחווה תופת.
