top of page

אורי כהן

"ראינו פתאום את החולות שאנחנו מכירים מגוש קטיף. הטעם המתוק של הילדות"
"כל פעם שקיבלנו אינדיקציה שקשורה לחטופים, כולם רק רצו לרוץ קדימה, רק להשיג כל דבר שיכול לכוון אותנו אל האחים שלנו"

1.png

צילום: ניסים סלם

אורי נולד בשנת 1990 בנוה דקלים והיה בן חמש עשרה בימי הפינוי, עליהם הוא מספר בכאב: "פתאום הכל מתהפך. המדינה שחונכנו שהיא פה בשבילך, והחיילים שתמיד שמרו עלינו ונתנו לנו ביטחון וגאווה, משנים צד. זה כמו תאונה חזיתית. כאילו המדינה נכנסת בך במאתיים קמ"ש, דורסת אותך. אתה פתאום לא רלוונטי ולא מעניין את אף אחד מה אתה מאבד פה". בצבא, שירת אורי כלוחם ביחידת דובדבן, כיום הוא מתגורר בכרמי קטיף שבחבל לכיש והוא בעלים של חברת בנייה.

בזמן המלחמה נקרא למילואים ושימש כמפקד צוות בגדס"ר 5, על כך הוא מספר: "כשהתעוררתי בשבעה באוקטובר, כבר שמעתי יירוטים. הבנתי שקורה משהו, אבל עוד לא חשבתי שמשהו חריג. אחרי כמה דקות בבית הכנסת, הרבש"ץ אמר לי שיש חשש לחדירת מחבלים. יצאנו להביא נשקים של חברי כיתת כוננות מיישוב סמוך. במקביל ניסיתי להתעדכן והבנתי שקורה משהו הרבה יותר גדול. המרחב שלנו מחובר לקשר המשטרתי של העוטף ושמענו דיווחים שנראו הזויים. התחלנו לפרוש אבטחה מסביב ליישוב, ובשמונה המ"פ שלי הודיע שאנחנו מגוייסים. בשעה שתיים עשרה וחצי אנחנו כבר בנחשונים, מוכנים ללחימה ומבקשים משימה. אנחנו מבינים שיש קטסטרופה, והפקודה לא מגיעה. אנחנו מבינים שיש בלבול גדול ומתחיל דיון בתוך הצוות. חלק אחד חשב שזה הזמן לעשות מעשה, לעוף לדרום ולראות מה אפשר לעשות. ומצד שני יש פיקוד ומערכת צבאית. נשארנו להמתין לפקודות. עד היום זה הקושי הכי גדול של כולנו, ההרגשה שקיבלנו את ההחלטה שבעינינו היא לא נכונה. הקשבנו למה שאמרו לנו, אבל היינו יכולים לסייע ולהציל הרבה חיים".

על הלחימה ברצועה הוא מספר: "היה לנו מבצע במוצב פלסטין, שנמצא על חורבות ניסנית. אחר כך לחמנו בבית חאנון. נכנסנו לבית בתוך הקסבה, זיהיתי סימנים של מלכוד ואמרתי לחיילים לעבור לצד מסוים. אחרי כמה שניות התפוצץ הבית הצמוד אלינו, הקירות של הבית שלנו קורסו, ושני חיילים שלי נפצעו. בהמשך פעלנו בח'ירבת אח'זאעה, שמול ניר עוז, הרבה מהחטופים עברו שם. שם ראינו פתאום את החולות שאנחנו מכירים מגוש קטיף. התיישבות יותר כפרית, הטעם המתוק של הילדות, ריחות של האדמה, של העצים, של העגבניות. הכל מאוד חי, מזיז את הבטן. היה מדהים לראות איך כל פעם שקיבלנו אינדיקציה שקשורה לחטופים, כולם רק רצו לרוץ קדימה, רק להשיג כל דבר שיכול לכוון אותנו אל האחים שלנו".
אורי מסכם: "במלחמה הזאת על ארץ ישראל והזכות שלנו לחיות בה צריך הרבה אוויר. זה דבר שלוקח לפעמים זמן, לפעמים כואב, לפעמים אנחנו משלמים מחירים לא פשוטים. זה לא אומר שאי אפשר שיהיה קשה, אבל אין לנו פריבילגיה לשקוע בקשיים. יצאנו בשמחת תורה להציל חיים בלי חשבונות ובלי התחשבנות. אנחנו אחים, ואחים לא מפקירים".

ReuvenRap7.jpg

"ראינו פתאום את החולות שאנחנו מכירים מגוש קטיף. הטעם המתוק של הילדות"
"כל פעם שקיבלנו אינדיקציה שקשורה לחטופים, כולם רק רצו לרוץ קדימה, רק להשיג כל דבר שיכול לכוון אותנו אל האחים שלנו"

אורי כהן

creators

Gold logo.png
bottom of page