יהונתן שוקרון
"צריך לראות למרחוק, אנחנו עם שחי את הנצח, נאמין בצדקת הדרך ודברים טובים יגיעו"
צילום: ניסים סלם
יהונתן נולד בשנת 1990 וגדל בנוה דקלים. בשנת 2002 המשפחה עברה לתלמים, אך כשהיה בן ארבע עשרה וחצי הוא חזר לגוש קטיף להיאבק בפינוי: "אני זוכר את השבת האחרונה שלי בגוש. רוב התושבים כבר פונו וכבר לא היה חשמל ברחובות. חוויה קשה", הוא נזכר. כיום הוא מתגורר במושב בית נקופה, נשוי לניצן ואב לשלושה, ומשמש כמחנך בישיבה תיכונית. "בשבעה באוקטובר היינו אצל חברים במבשרת ציון", מספר יהונתן. "התעוררנו לקול אזעקות ופיצוץ של נפילה ממש לידנו. לא הבנו את גודל האירוע. רק בבית הכנסת התחלנו לשמוע שמועות והבנתי שאני צריך לפתוח טלפון. כשפתחתי אותו ראיתי שכבר הוקפצנו". יהונתן יצא לנחשונים והצטרף לגדס"ר של חטיבה 646 (יוצאי סיירת צנחנים). אחד הצוותים מהפלוגה שלו יצאה ללחימה בבארי, והיתר הצטרפו למחרת עם סיום הקרבות שם.
בהמשך הם נכנסו לרצועה: "בנסיעה קצרה מזיקים הגענו למחנה אימונים של חמאס. לא זיהיתי את המקום, אבל אחרי כמה שעות הסתכלתי במפה של צה"ל וראיתי שכתוב: 'דוגית (הרוס)'. זה היה מטלטל, לא נשאר זכר מהיישוב, רק זיכרונות. אחר כך היינו חודש וחצי במסדרון נצרים. ראינו את האזור של נצרים, אבל לא היה משהו בשטח שהזכיר לי אותו. משם עברנו לחודש וחצי בפרוור של חאן יונס שנקרא בַּנֵי סֻהילה. אני זוכר שעלינו על גבעה וכל חאן יונס נפרסה לפנינו עד הים. נוה דקלים, שבה גדלתי, הייתה בין חאן יונס ובין הים. לראשונה זיהיתי את המקום. פתאום ראיתי אותו מזווית הפוכה, תמיד היינו מסתכלים מנוה דקלים לחאן יונס, ופתאום אתה מסתכל מחאן יונס לנוה דקלים. פתאום נזכרתי שכשבנינו את הבית בנוה דקלים, הקבלן מחאן יונס, אמר לאבא שלי לקראת סיום הבנייה: 'אתה יודע שאני לא בונה לך את הבית, אני בונה אותו לראיס, לערפאת'. למעשה הוא צדק. הוא בנה את זה לא בשבילנו. זה טלטל אותי. אתה במרחק נגיעה מהמקום שגדלת בו, אבל בסיטואציה אחרת לגמרי, שלא דמיינת".
יהונתן מסיים בתקווה לימים אחרים: "היום יש לי ציפייה ותקווה שמשהו ישתנה מהיסוד. שנחזור. וגם אם המציאות השתנתה ועזה עכשיו היא לא עזה של פעם, אז לפחות שתהיה לנו את השאיפה. כמו אותו קבלן מחאן יונס שהייתה לו שאיפה וחזון, הוא ראה למרחוק. ראינו את זה בכל בית שם, תמונות של אל אקצה. צריך לראות למרחוק. אנחנו עם שחי את הנצח, את הנצח של העתיד שלנו וגם של העבר הרחוק שלנו. אנחנו חוליה בשרשרת ואנחנו לא רואים את עצמנו רק בכאן ובעכשיו. אנחנו במצב לא טוב, אבל צריך להיכנס לפרופורציות. יש לנו מדינה, מדינה חזקה. מדינה שקיבלה מכה מאוד קשה, אבל אנחנו צריכים להסתכל על הרחוק, על החזון, להאמין בצדקת הדרך, ודברים טובים יגיעו".
"צריך לראות למרחוק, אנחנו עם שחי את הנצח, נאמין בצדקת הדרך ודברים טובים יגיעו"