חיים מאמין בחובה לשמור על המורשת ועל המחויבות הבלתי מעורערת לשגשוג הקהילה. דרך מסעו ממורה למנהיג קהילה, הוא מדגים את כוחה של התמדה בהגשת חלומות.
"נולדתי בשנת 1950 בצ'רביטה ובהיותי בן שנתיים עברנו להתגורר באמבובר. שם התחלתי את לימודי בית הספר אבל לא פעם נאלצתי להפסיד ימי לימודים כדי לסייע בפרנסת המשפחה. הצלחתי לללמוד עד כיתה ט' ובאותה שנה אני ואבי הרחקנו מהישוב כדי למצוא עבודה. כשחזרנו לישוב השלמתי את לימודיי והפכתי למורה בעצמי ואף עבדתי בארגונים ממשלתיים.
החלום להגיע לישראל כינן בי כמו בכל הקהילה, ולאחר שנישאתי התחלנו את המסע לארץ דרך סודן. זו הייתה דרך מלאה בקשיים וכשזכינו להיכנס לאדמת המולדת, הייתי כבר בן 34. בישראל נולדו לנו 5 ילדים מקסימים. אשתי עובדת כסייעת בגן ילדים ואני עם הגעתי הנה למדתי להיות אח מוסמך ועבדתי בתחום שנים רבות.
כאשר ראיתי שיש צורך לסייע לקהילה האתיופית בקרית מלאכי, התחלתי לעבוד בעירייה ולסייע בדרכים שונות כולל דרך הסוכנות היהודית שם עבדתי במשך 24 שנים עד השנה בה יצאתי לפנסיה. ההתנדבות היא חלק ממני ואני ממשיך להיות פעיל כדי לעזור לקהילה לפרוח. המסר שלי לדור הצעיר הוא לא רק ללמוד את ההיסטוריה והמורשת של הוריו, אלא ללכת בדרכי אנשים שבדרכם לימדו אותנו אחריות מהי".