אדיסו טקלה
צילומים: אילנית קיצוני ותומר אלטר
אדיסו, אסיר ציון, מספר על מאסר ומסעות קשים בדרך לישראל, ומייחל שהדור הצעיר לא יישכח את המחיר הכבד ששילמו אבותיהם.
"נולדתי בקוארה בשנת 1952. ותיקי הקהילה חינכו אותנו עם חלום על ירוסלם. כל תפילה כיוונו לכיוון ירוסלם אך ההחלטה לצאת למסע הגשמת חלום הייתה במפתיע. שמענו כי כל מי שניסה לעלות דרך סודן מת, לכן ביקשו שנחכה בסבלנות ושהיציאה שלנו תהיה מהכיוון שבו השמש זורחת. המרחק מקוארה שבה גדלתי לגונדר עולה על מאות ק"מ. כשהגענו לגונדר ועשינו רישום, נכלאתי באשמת סיוע ליהודים. בכלא עברתי עינויים קשים מאוד ורק אחרי תקופה ארוכה מאוד הצליחו לשחרר אותי וחזרתי למשפחתי בקוארה. שם קיבלתי מכתב מאבבה ברהן שעלי להגיע לוולקה גונדר. הוא הורה לי להתלבש כסודני ולברר את מצב היהודים במחנות טרום העלייה. בבואי לשם גיליתי כי 11 מבני משפחה אחת נפטרו בזה אחר זה, נבהלתי וחזרתי לקוארה כדי לספר מה עובר על היהודים שהלכו דרך סודן.
זכיתי להגשים את חלום להגיע לירוסלם, והיא כפי שדמיינתי: נוטפים ממנה חלב ודבש ויש בה הכל בשפע. עם זאת, היהדות אינה מתקיימת כמו שאני גדלתי וכואב לי שאנשים רבים אינם שומרים שבת. היום בגילי המופלג אני מבקש שנשמור ונחזק את עצמנו, ומתפלל שהילדים שלנו ימשיכו את דרכי האבות ונהיה מאוחדים, שומרי חוק ודת.