הפרחים של תמר

תמר פייבל נולדה בעיר גאלאץ ברומניה בפברואר של שנת 1926 וגדלה בצל מלחמת העולם השנייה. עם פלישת הנאצים לרומניה בשנת 1940, החליטה לעלות לארץ ישראל באמצעות סרטיפיקט שקיבלה דרך תנועת הנוער הציונית בה הייתה פעילה, ושם גם הכירה את יצחק, שעתיד היה להיות בעלה. ״הדבר השונה הראשון שהכה בי עם עלייתי לישראל היו הפרחים. הפרחים בארץ היו כל כך אחרים ושונים מאלה שברומניה, שם הכול היה קפוא״, היא אומרת.
תמר הייתה ממקימי קיבוץ אלוני אבא ועבדה את אדמות ישראל כבר מתחילת דרכה. את משפחתם הקימו תמר ויצחק בכפר שמריהו, שם נולד בנם הבכור, אורי, באוקטובר 1946. ארבע שנים לאחר מכן הצטרפה יעל, אז כבר עברו לגור במושב היוגב ובשנת 1958 הצטרפה עפרה למשפחה. תמר מספרת שאורי, שגדל על אהבת הצומח ואהבת הארץ, היה ילד טבע שובב שאהב פרפרים ופרחים וגדל להיות תלמיד חרוץ, בן משפחה שעוזר במשק הבית וכשבגר גם הפך לחייל אהוב על מפקדיו בעל אופי מיוחד ושובה לב. הוא שירת בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים והשתחרר בשנת 1967. מיד עם תחילת מלחמת ששת הימים הוא חזר לצבא, להילחם ולהשתתף במערכה על הגנת המולדת. ביום הראשון למלחמה, אורי וחבריו נלחמו בתעלות גבעת התחמושת, שם נפל ונהרג. משפחתו לא התבשרה על כך שישה ימים מלאים, וכשהבשורה הגיעה, חור נפער בלב המשפחה שלעולם לא התמלא.
לצד הכאב שפילח את חייהם, החליטה תמר להמשיך בחיים ועזרה במשק על מנת שלא יוזנח. ״אורי חי איתנו כל הזמן ועד היום פורחים הנרקיסים בגן שהקמתי לזכרו". הפרחים שתמיד היו חלק מחייה של תמר, מסמלים גם את מה שנתנה עבור המדינה הזו. היא אוהבת לספר על בנה לאחרים ועוסקת בהנצחתו שנים ארוכות. כאישה שנאחזת בטוב, גם מרומניה היא שומרת זכרונות ילדות מתוקים ובעיקר מקפידה להמשיך להכין את מרק העוף שאמה נהגה להכין, במתכון שנשמר דורות. ״אני זוכרת שאמא שהייתה מכינה את המרק ואני מאוד מתגעגעת למטעמיה", היא מספרת. כיום היא ממשיכה לגור במושב היוגב ואהבתה הגדולה למדינה למרות המחיר הכבד ששילמה, מעוררת השראה ודוגמה לכולנו.