סמל לחינוך ולשלום

"הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם הם: אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו במחיר סיכון גדול וודאי במחיר אישי". דבריו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר וינסטון צ'רצ'יל, שנאמרו לפני למעלה משבעים שנה, מיטיבים לתאר את אישיותי הייחודית של עלי ביראני, שמאמין כל חייו בקירוב לבבות בין העמים והתרבויות.
עלי, בן ה-84, מספר כי הרדיפה לשלום עוברת במשפחה והחלה עם סבו עוד בתקופת האימפריה העות'מאנית. על פי הסיפורים, בית המשפחה בכפר היה פתוח כבר באותם ימים לאירוח אנשי דת ופוליטיקה בעלי השפעה, שטיפלו בנושאים חברתיים של הקהילה.
מקרה זכור במיוחד היה הגעתו של האמיר שכיב ארסלאן מלבנון, שהיה בעל מעמד חברתי ופוליטי רב. ארסלאן הגיע לבית המשפחה כדי לסייע בשיקום הבתים בכפר שנהרסו כליל כתוצאה מפיצוץ מחסן הנשק של חיל המצב העות'מאני, הג'בחאנה, ששרידיו עומדים על תילם עד היום הזה.
כאשר היה ילד, החליט אביו של עלי, שעבד בתור סוחר, לשלוח אותו ללמוד בבית הספר היחידי שהיה אז בכפר במקום שילך לעבוד בחקלאות – כפי שיהיה נהוג באותם הימים. על אף שהדרוזים בזמנו לא נהגו לדבר בעברית, אמו, אום-עלי, התעקשה שילמד את השפה ולחצה עליו לעשות זו. עלי נזכר שאת לימודיו בבית ספר התיכון סיים בתקופת הקמת מדינת ישראל. "עד היום אני זוכר את הכרזת העצמאות שנשא ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון", הוא משחזר בערגה. לחציו של הוריו שילך ללמוד סללו את דרכו של עלי לתחום החינוך, בו הוא עבד במשך שנים בתור מורה לעברית. במקביל לעבודתו כמורה ומחנך, המשיך עלי לפעול לקרוב לבבות. כישוריו של עלי וליבו הרחב לא נעלמו מעיני המנהיגים הישראליים והוא נשלח פעמים רבות מטעם ממשלת ישראל לשיחות שלום במדינות שונות בעולם הערבי.
עלי נפגש עם אישים רבים ושועי עולם: יאסר ערפאת, הנסיך הירדני חסן, מנהיגים וש'יחים בלבנון ועוד רבים אחרים – התמונות שעל קירות ביתו יעידו על כך. הוא אחד הנציגים הבכירים בפדרציה לשלום בעולם (UPF), ואף פעם לא שוכח מהיכן הוא בא ומה מקורותיו. הוא פועל באופן אקטיבי בכל הזדמנות לכך שכל העולם יכיר את העדה הדרוזית האצילה על תרבותה המפוארת. באחת התמונות שעל הקיר בסלון ביתו נראה עלי מלביש שגריר יפני ואת אשתו בלבוש הדרוזי המסורתי לעיני העולם כולו. הפעילות שלו להפצת הידע אודות העדה הדרוזית הגיעה עד בירת עולם הסרטים העולמית: הוליווד. הוא אירח בביתו את השחקן האמריקאי ריצ'רד גיר שביקר בישראל ושמע מממנו, מקור ראשון, על העדה הדרוזית ותרבותה הייחודית. לכבוד הפרויקט של האוטוגרפרס נכנסתי שוב לסלון ביתו בפעם הראשונה מזה עשרות שנים וזיכרונותיי מעלי, שהיה שכן שלי, התעוררו שוב לחיים. הפעם זכיתי להכירו מזווית חדשה של תרומתו להיסטוריה בישראל.