"עברית זו שפת הנשמה שלי"

נולדתי בשנת 1947, וגדלתי במשפחה יהודית מסורתית בעיירה קטנה במולדובה. בבית דיברנו יידיש, רומנית ורוסית: עם סבתא דיברתי רק יידיש, עם השכנים רומנית, ורוסית למדתי בבית הספר. בחרתי להצטלם עם נרות שבת, משום שבזכרוני נחרטה תמונה של סבתי מדליקה נרות שבת וממהרת לבית הכנסת לשמוע תפילת "כל נדרי". בשנת 1998 עליתי ארצה. אחי עם משפחתו ואמא שלנו עלו לפניי, וגרו אז בראשון לציון. גם אני השתכנתי בראשון לציון, והיום גרים לידי גם שני ילדיי עם משפחותיהם. יש לי חמישה נכדים ואני סבתא מאושרת. כשהגעתי לראשון לציון מיד שקעתי בעברית בשמחה וברצון. הרגשתי שעברית זאת שפת הנשמה שלי. נהניתי מהלימודים, מהחיים החדשים, וחיפשתי דרך חדשה. במולדובה עבדתי כמורה למתמטיקה ואחר כך הרבה שנים כמתכנתת. די מהר הבנתי שאני רוצה לחזור להוראה. האהבה לעברית ניצחה הכול, ואחרי שנתיים בארץ התחלתי ללמד עברית. נהניתי מהחוכמה של השפה העתיקה והצעירה בו זמנית. במשך 20 שנה גיבשתי שיטת הוראה משלי, ובה אני משתמשת במה שעזר לי ללמוד עברית בצורה יעילה. השנה קיבלתי תעודת הוקרה על 20 שנות התנדבות בביטוח הלאומי כיועצת במחלקת ייעוץ לקשיש. אני אוהבת את העבודה שלי ואת ההתנדבות, ומקווה להמשיך בעשייה עוד שנים רבות.