מועצה אזורית יואב עומדת מאחורי משפחות החטופים

המאבק להשבת החטופים מעורר הזדהות וכאב בכל אחד מאיתנו. עבור כמה מתושבי המועצה, הכאב הזה קרוב במיוחד.
הדס צוברי מקיבוץ כפר מנחם היא דודתה של נעמה לוי, תצפתינית שנקלחה בשבי החמאס ממוצב ניר עוז. בטקס לציון שנה ל-7 באוקטובר קראה הדס: "אל תשכחו את החטופים. תעזרו לנו להדהד בחברה הישראלית את המסר שאסור לנו להמשיך כרגיל בחיינו כל עוד הם לא כאן". נעמה לוי והתצפתיניות שנחטפו עמה שבו בינואר 2025.
רז מטלון מכפר הרי"ף הוא הגיס של האחים אלי ויוסי שרעבי, שנחטפו מעוטף עזה. אלי איבד את בנותיו נויה ויהל ואת אשתו ליאן בטבח הנורא, ושב לאחר 491 ימים בשבי. יוסי אחיו נרצח בשבי, וגופתו עדיין מוחזקת בעזה. כחלק מהמאבק המשפחתי, רז יזם יישומון בשם Not Alone, אשר מציע לראשונה חיבור ישיר בין משפחות החטופים לציבור הרחב כחלק מהמאבק להחזרתם הביתה.
מכבית מאייר, תושבת בית גוברין, עדיין ממתינה לשובם של אחייניה זיו וגלי ברמן. זיו וגלי, התאומים יפי התואר שאין אחד במדינה שלא מכיר את פניהם, נחטפו מכפר עזה ומוחזקים למעלה מ-600 ימים בשבי החמאס.
בעצרת הזדהות שהתקיימה באוגוסט 2024, בגבעת תום ותומר סמוך לקיבוץ נגבה, דיברה מכבית ושיתפה במסע הקשה והארוך להשבתם של זיו וגלי:
"הם וכל החטופים והחטופות צועקים הצילו ואין מושיע. אנחנו נעים בין תקווה לתקווה ובין קודש לחול, והשגרה והנורמליות הן לא מנת חלקינו. חירותם נלקחה מהם באכזריות וסכנה ממשית נשקפת לחייהם. לסיפור שלנו יהיה סוף טוב, הם יחזרו לחיקה של אחותי החם והבטוח ואנחנו נדאג ונטפל בהם".
עוד הוסיפה מכבית: "כדי שזה יקרה אנחנו צריכים אתכם עם יקר. אין להם ולנו יכולת להתמודד עם זה לבד. הצלתם היא הצלת המדינה שלנו, הצלת החברה שלנו. לא נשתוק כי ארצי שינתה את פניה, כי אין לי ארץ אחרת גם עם אדמתי בוערת".
מאות תושבי ותושבות יואב הגיעו לאירוע בגבעה, אשר נצבעה כולה בצהוב. כל ההכנסות מהאירוע היו קודש למטה החטופים. עצרת נוספת התקיימה גם בבית גוברין, הקיבוץ אליו התפנתה משפחת ברמן ושם ממתין לגלי וזיו ביתם החדש.
ראש המועצה האזורית יואב נתי לרנר ציין בעצרת כי: "אני נמצא כאן יחד אתכם באירוע המועצתי החשוב תחת הסיסמה 'יואב אומרת עכשיו' על מנת לומר בכל ברור. אין להם זמן! הם לא יכולים להישאר שם עוד דקה אחת. זה הזמן לעשות את המעשה הערכי, הציוני, המוסרי. אין נפש יהודי שאינה יכולה שלא להתחבר לציווי אותו קבע הרמב"ם: פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות. ליבנו עם משפחות החטופים. אנו נמשיך ונפעל יד ביד, שכם אל שכם, עד שנביא את כולם הביתה!"