חרות טקלה לגאסה

לחופש נולדה

1.png

כתיבה: אילן ליזרוביץ

צילום: רותי אלון

עוד לפני מבצעי העלייה לארץ של יהודי אתיופיה, הייתה חירות טקלה לגסה פעילת מחתרת וסייעה לעליית יהודי אתיופיה לישראל: "עזרתי ליהודים בעיקר באדיס אבבה, בכל מה שיכולתי. הוצאתי להם דרכונים, דאגתי להם לטיפולים רפואיים,״ אומרת חירות. ב־1986 נתפסה על ידי השלטונות קבוצת יהודים שהייתה בדרכה לעלות ארצה. אנשי הקבוצה נחקרו תחת עינויים קשים ולבסוף נשברו והסגירו את טקלה כמי שסייעה להם. היא הושמה בבדידות בבית הסוהר המרכזי של אדיס אבבה, וסבלה שם מקור ומרעב. אבל לא סתם נקראת חירות בשם זה: החופש, שניתן לה דרך ההגעה לארץ ישראל ודרך החיים במדינת ישראל, הוא המוטו העיקרי של חייה.
חירות טקלה נולדה בשנת 1938 בקווארה שבאתיופיה. אביה, אלקה טקלה, חינך את ילדיו ברוח הציונות ואהבת ישראל. בשנת 1942 התמנה האב למזכירו של מושל העיר אזזו, והמשפחה עברה להתגורר שם. בגיל 16 עברה טקלה לעיר הסמוכה כדי לרכוש השכלה, צעד נדיר באותם ימים באתיופיה. היא סיימה לימודים יסודיים ותיכוניים, ובהמשך סיימה בהצטיינות לימודים בבית הספר לאחיות. טקלה החלה לעבוד במחלקת ילדים בבית חולים באדיס אבבה, שם פגשה רופא צעיר בשם שיברו לגסה, והשניים נישאו והביאו שמונה ילדים לעולם. בשנת 1977 נהרג בעלה בתאונת דרכים. טקלה שבה לאדיס אבבה, גידלה את ילדיה לבד, ובמקביל התמנתה למיילדת ראשית, יועצת לתכנון המשפחה ומנהלת טיפת חלב בבית החולים האמריקני בעיר, ואף שימשה כיו"ר ארגון נשים מקומי.
בשנת 1982 גויסה טקלה לפעול למען העלייה לישראל. כך החלה בפעילות ציונית מחתרתית, בתקופה שבה פעילות זו נחשבה בלתי חוקית. תוך סיכון חייה סייעה בהסתרת עולים, הענקת טיפול רפואי, הוצאת דרכונים, העברת כספים ואיתור מקומות מסתור. בינתיים עלו חמישה מילדיה לישראל, ושלושת הצעירים נותרו עימה. כשהוסגרה לשלטונות ונשלחה לכלא, היא חשבה על ילדיה: "הייתי שנתיים בבית סוהר באתיופיה, מהם חודש וחצי בחדר חשוך וחצי שנה לבד בצינוק. עברתי עינויים קשים ואכזריים אבל לא נשברתי. המחשבה על בני משפחתי, שחלקם כבר עלו ארצה וחלקם נותרו באתיופיה, היא שהחזיקה אותי", מספרת חירות טקלה.
שנתיים לאחר שחרורה, ב־1990 עלתה חירות טקלה עם שלושת ילדיה הקטנים ארצה. תחילה התגוררה אצל בנה ברמת גן, משם המשיכה לדירת עמידר בחולון, ושכנה שם עד שקנתה דירה בחדרה בשכונת בית אליעזר החדשה. לאחר המעבר לחדרה, הפנתה את כל מרצה לעזרה לקהילת העולים מאתיופיה: "בהתחלה הייתי מורה לעברית ולאחר שפרשתי לגמלאות הפכתי למגשרת המסייעת לעולים בהשתלבותם בארץ, ולרכזת במעון קשישים. הייתי חלק ממועצת זקני העדה. היינו נפגשים פעמיים בשבוע לסייע להשיג שלום בית במשפחות, לגשר בין סכסוכים ולעזור בכל מה שצריך" אומרת חירות טקלה.
לטקלה שבעה ילדים ונכדים. אחת מבנותיה היא מסקי שיברו, שחקנית, במאית ומנהלת בית ספר למשחק על שמה, ואחד מבניה הוא פסיל לגסה, עיתונאי והבעלים של ערוץ הטלוויזיה המיועד לקהילת יוצאי אתיופיה בישראל, IETV.
ממרום גילה, ניסיונה וחוויותיה, לחירות טקלה יש מסר להעביר לדור הצעיר בארץ, בעיקר ליוצאי אתיופיה: "תדאגו כל הזמן לכל מי שצריך. למשפחה, לקהילה, לחברה ובעיקר למבוגרים. זה יעשה רק טוב לכם ולכולם".

"הייתי חודש וחצי בחדר חשוך וחצי שנה לבד בצינוק בבית הסוהר. המחשבה על בני משפחתי היא שהחזיקה אותי"

חרות טקלה לגאסה

אילן ליזרוביץ

כותב

במשך שלושה עשורים היה אילן איש תקשורת: כתב בחדשות ערוץ 2, יועץ תקשורת לשר התחבורה, דובר חברת נת"ע, נתיבי תחבורה עירוניים, האחראית על בניית הרכבת הקלה בגוש דן, וכן כתב ועורך כלכלי בעיתון ישראל היום. לאחר מכן היה אילן מנהל שיווק של חברת ההייטק קומפדיה ומדריך טיולים בחו"ל בחברת השטיח המעופף.
כיום מורה להיסטוריה, אזרחות וחינוך פיננסי, ומחנך בחטיבת ביניים ברמת השרון.

רותי אלון

צלם

מסעות הצילום של רותי ברחבי העולם הובילו אותה למטרופולינים של אסיה, למרחבי הפרא של אמריקה ולשטחים הכפריים של מזרח אירופה. היא משלבת תצלומי דיוקן עם תמונות טבע דומם וצילומי רחוב כדי לנסות ולתאר את רוחב החיים והפעילות בקהילות בהן ביקרה. בשנת 2018 רותי הייתה פיינליסטית בתערוכת "Women Street Photographers" בניו יורק, ארה"ב, וכן בפסטיבל הצילום PHOS Sofia בשנת 2019 בולגריה וב- Trieste Photo Daysבאיטליה בשנת 2020 . עבודתה פורסמה גם בגיליון האביב של מגזין Zeke לשנת 2019. רותי היא אחת ממאה הצלמות שעבודותיהן מתפרסמות בספר “Women Street Photographers”.

 
Gold logo.png