מנגינת חייו

בשביל הרב יעקב אידלס המוזיקה היא דבר קבוע שמלווה את חייו. ניגונים שזכורים לו מהילדות בחברון, שם נולד בחשוון תש"ל (1969). רעש תלמידי ישיבה בחגיגות פורים בבית הוריו, צלילי צחוק של נכדיו הרצים סביבו. בעודו לובש מדים, בהפסקה נדירה משירות מילואים אליו התנדב בצל המלחמה, הוא פורט על מיתרי הגיטרה ומנגן במפוחית. נדמה כי בין התווים מצטיירת תמונה על האדם שהוא.

כשנשאל אם הוא יוכל להקים יישוב בכל מקום בארץ, הוא בחר להצטרף להתיישבות בהר ברכה בחודש אב של שנת תשנב (1993). אל המקום הגיע גם הרב אליעזר מלמד, אותו אהב. "הנוכחות כאן הרגישה פשוטה ונכונה", הוא משתף. "אחד הדברים הכי טבעיים הוא הקיום של יהודים ביהודה ושומרון, נוכח בצורה בלתי מתנצלת ובלתי מתפשרת". תוך כדי השיחה נכדיו מבקשים את תשומת ליבו, והוא בצורה עדינה ומתחשבת מבקש מהם להאזין בשקט לסיפורים המיוחדים שעולים בחדר, אחרי שמביא להם חטיף כמובן.

חכמינו סיפרו שאדם צריך שתהיה בו "שמינית שבשמינית גאווה" (סוטה ה, א) ובשביל הרב יעקב זו המשפחה והילדים שלו. כשנשאל מה הייתה תרומתו ליישוב הרב יעקב אמר לא הרבה, ומתוך הסיפורים עלתה תמונה של תרומה משמעותית לפיתוח החינוך וקליטת משפחות חדשות בהר ברכה. כאן בנה את ביתו עם אשתו עדית ויחד זכו לשבעה ילדים מהם זכו לנכדים, שרבים מהם גרים בקרבתם. בכל מילה ותנועה מרגישים את החינוך שעסק בו במשך שנים. לימוד התורה ביישוב, בישיבת ההסדר כאן וגם ראש ישיבה במשך 15 שנה בישיבות התיכוניות באיתמר.

המסר שהיה רוצה להעביר לדור הצעיר מגיע מעומק ליבו: "החיים הם לא חשבון של נוחות. משמעות החיים בהתיישבות היא איך אני חיי למען עם ישראל, ומחפש איפה לעזור ולתרום למדינה".




קובי הראתי
צלם וכותב
צלם עצמאי ואדריכל, יליד ירושלים. למדתי צילום באופן עצמאי ואני מצלם כבר 25 שנים. אני מעביר קורסים בצילום מאז 2009, ומצלם בעיקר עבור גופים ציבוריים וחברות פרסום. אני נהנה מהמפגש בין אור לחומר לחיים ומהאפשרות לקחת את המצלמה ולהנציח את המפגשים האלה.