משטרת ישראל

פרח לוטוס כחול מכסה עכשיו את גב כף ידה של מאלי שושנה, קצינת מתנדבים בתחנת המשטרה בשדרות. פרח שצויר על היד שנשברה בקרב הלא ייאמן בשביעי באוקטובר. "פרח הלוטוס הכחול מסמל את הרוח הגוברת על החוכמה", אומרת מאלי. "הרוח שלנו ניצחה גם את החוכמה שלהם". היא מונה בעצב את עלי הכותרת של פרח הלוטוס, שמונה במספר, ומוסיפה: "ניצחנו. במחיר יקר, אבל ניצחנו. איבדנו שמונה חברים".
מאלי הופיעה בתחנה בבוקר שמחת תורה והתכוננה לעוד משמרת. דבר לא הכין אותה למטח היריות הכבד מעזה, ובעקבותיו לג'יפ מלא אנשי חמאס שעצר מול התחנה. מאלי צעקה מייד לעמיתיה שבתחנה להתפנות, ועלתה עם שישה שוטרים נוספים לגג. מהגג הם זיהו שלושה מחבלים, ירו לעברם וחיסלו אותם. בעקבות השלושה הופיעו עוד מחבלים והקרב נמשך. במהלך המאבק שמעה קריאה מאחד השוטרים: "רימון!". בתושייה רבה היא זרקה את הרימון חזרה אל גרם המדרגות ממנו בא, וחיסלה שני מחבלים. שמחת הניצחון הייתה מוקדמת: התחמושת אזלה במהירות והלחימה נמשכה.
"נפצעתי בידי... ביקשתי בקשר שיגידו לבני שאהבתי אותו…" משחזרת מאלי את רגעי האימה. היא וחבריה שכבו בגג והעמידו פני מתים כשהמחבלים הגיעו לשם. פניה של מאלי היו מוסבות אל הקיר וידה דיממה, כך שקל היה להאמין שהיא איננה. "אחרי זמן שמעתי קולות. לא ידעתי אם אלו אנשים שבאו להציל אותנו או מחבלים נוספים... התלבטתי ואז הרמתי את היד. שמעתי קריאות נרגשות: 'היא חיה! היא חיה!' שוטר אחר חיבק אותי בדמעות, והבנתי שהם חשבו שאכן נהרגתי בקרב". כוחות הימ"מ פינו את מאלי וחבריה תחת אש.
תחנת המשטרה בשדרות נהרסה בהוראה מלמעלה, כדי ללכוד בה את המחבלים שהסתתרו בה. היום אין רמז שמסגיר שעמדה שם תחנה בנויה לתלפיות, ששימשה חומת מגן מפני האויב. "היינו הראשונים לעצור אותם. אם לא היינו שם הם היו עוברים מבית כנסת לבית כנסת, בזמן ההקפות, וטובחים בתושבים". היא מביטה בידה המחלימה ובפרח הלוטוס שפרח מתוך החורבן: הרוח ניצחה את הרוע. הפרח הכחול עוד פורח מתוך הכאב. היכן שהיה שבר נגלה בכל זוהרו האור.